מחברת הכללות | ויקהל-פקודי תשפ"ג
המשכן לא יכול להיבנות על ידי אדם פרטי, צדיק ככל שיהיה. השראת השכינה היא עניין כלל ישראלי, וככזה- היא מופיעה רק בשם כל ישראל. גם אם באופן מעשי נבנה המשכן בידי קבוצה כזו או אחרת- האחריות על הבניין, והסמכות לבנות- נתונה בידי הכלל.
הרב רונן טמיר כ"ד אדר תשפ"ג
פרשת "ויקהל-פקודי" חותמת את ספר שמות, הנקרא בפי חז"ל "ספר הגאולה". בסיומו של המסע הארוך אותו חווינו בחומש זה, מהירידה והשעבוד ועד ליציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, ועד לשיא השיאים- השראת השכינה במשכן. "ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד, ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה, כן עשו".
"אור החיים" הקדוש, עומד על נקודה יסודית בעניין בניית המשכן. "והגם שלא עשה אלא בצלאל וחכמי לב- שלוחו של אדם כמותו, וכאילו כל ישראל עשו, והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה', ולא הם שלחוהו- אף על פי כן, הרי הסכימו עליו".
המשכן לא יכול להיבנות על ידי אדם פרטי, צדיק ככל שיהיה. השראת השכינה היא עניין כלל ישראלי, וככזה- היא מופיעה רק בשם כל ישראל. גם אם באופן מעשי נבנה המשכן בידי קבוצה כזו או אחרת- האחריות על הבניין, והסמכות לבנות- נתונה בידי הכלל.
ממשיך "אור החיים" הקדוש: "עוד נראה, כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל- כל אחד יעשה היכולת שבידו, ויזכו זה לזה. ואולי כי לזה רמז באומרו 'ואהבת לרעך כמוך'- פירוש, לצד שהוא כמותך, כי בשלומו יטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלמותך, ואם כן- אינו אחר, אלא אתה עצמך, וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' ציווה תרי"ג מצוות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולן, וזה לך האות- כהן, לוי, וישראל, ונשים, יש מצוות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם, ויש מצוות לישראל שאינן בכהנים, וכן בלויים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימן להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם, אלא וודאי שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן 'ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' '- כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה- ייאמר על כולם שעשו הכל".
התורה מצוות אותנו ברמ"ח מצוות עשה, כנגד רמ"ח איברים שבגופנו, ובשס"ה מצוות לא תעשה, כנגד שס"ה גידים. למעשה, אין כל אפשרות לאדם אחד לקיים את כל תרי"ג המצוות, כיוון שחלק מהן מיועדות רק לכהנים, חלק אחר- רק ללויים, וחלק נוסף- רק לישראלים. אם כן, כיצד יזכה כל אדם לחיות רוחנית לכל איבריו וגידיו? אלא, זה הסוד המופלא של הערבות בישראל. כל אדם מקיים מצוות בשם כל ישראל, מאיר בו את אור הכלל, וגם מאיר דרך המצוות שמקיים את כלל האומה- ומתוך כך האור הכללי מאיר את כל הפרטים כולם. רק בזכות הקישור החי לכלל- מאיר אור השכינה את האדם.
על פי עיקרון זה מבאר ר' אלימלך מלידז'נסק, בעל "נעם אלימלך", את מנהג ישראל לומר "לשם יחוד" לפני קיום מצווה. "יש לבאר, שנרמז בכאן עצה לעם ה', איך יתנהגו לבוא אל אמיתת עבודת ה' ברוך הוא. כי הטעם שאנו אומרים קודם כל עבודתנו ותפילתנו לשם יחוד וכו', הכוונה- היות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם כן- היאך יכול לעשות איזה דבר באיברינו, אחר שנעשה בהם איזה עבירה חלילה, ונפגם אותו האיבר, ואיך יכול להשרות עליו קדושת המעשה ההוא?! אך התיקון לזה, הוא במה שכולל עצמו עם כללות ישראל, כי יש עולם הנקרא 'כל ישראל', והעולם ההוא שלם, בלי שום פגם, כי הכללות ישראל הם הצדיקים, כמו שכתוב 'ועמך כולם צדיקים', ואם כן- אף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות- הם תמיד קיימים בקדושתם, ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה...ושם אין שליטה לחטא כלל, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא, ואז אותו האיבר נקשר בכללות, ונתקן בקדושה עליונה- ואז יכול לעשות העובדא(-המעשה) ההיא".
יה"ר שנזכה לקשר עצמנו בכל מעשינו, בקדושת כלל ישראל, לחבר עצמנו אל "מחברת הכללות", ומתוך כך תשרה ברכה וקדושה בכל מעשי ידינו, אמן.
שבת שלום ומבורך!