מבחן האהבה - ראה תשפ"ב
בקריאת פרשת "והיה אם שמוע". בפרשתנו, פרשת ראה, חוזרת התורה ועוסקת במצוַת אהבת ד', אך הפעם מִזָוית שונה, שונה מאד.
הרב יהושע וידר כ"ט אב תשפ"ב
לפני שבועיים קראנו בתורה על החובה והזכות לאהוב את בוראנו בכל לב נפש ומאוד, זאת כביטוי מיידי לאמונתנו המתומצתת בפסוק הקודם לפסוק זה, "שמע ישראל". בשבוע שעבר חזרנו על קריאתה של מחוייבות-אהובה זו בלשון רבים, כמחוייבות ציבורית-לאומית, בקריאת פרשת "והיה אם שמוע". בפרשתנו, פרשת ראה, חוזרת התורה ועוסקת במצוַת אהבת ד', אך הפעם מִזָוית שונה, שונה מאד.
בפרשתנו מתואר נסיון בלתי-נתפס כמעט. קם בישראל אדם ונותן אותות שלא כדרך הטבע לאימות טענותיו – והם מתממשים! מנבא עתידות – וקולע אל המטרה! הלא ברור שמייד תתחיל נְהִיָה המונית אחריו, אם לא סגידה של ממש. הרי כל מה שהוא אומר מתממש, הוא מחולל ניסים של ממש, אז איפה הקאץ'? וכאן הבעיה – הקאץ' הוא בתוכֶן. הוא טוען שאת כוחותיו הוא מקבל מעבודה-זרה, וקורא לנו ללכת בעקבותיו.
מה יציל אותנו מנפילה רוחנית במצב כזה? על כך עונה התורה בפסוק הבא (יג, ד): רק אהבה, אהבת אמת לבורא-עולם נותן התורה. אם מישהו היה מנסה להפריד בינינו לבין היקר לנו מכל ומחולל לשם כך ניסים – מייד לאחר המבוכה הראשונית היינו מתחזקים עוד יותר באהבתנו ודוחים אותו ואת פעלוליו הנלוזים (גם אם הם עובדים!). יש לחיינו, הלאומיים והאישיים, תוכן של אמת, אמת-חיים. הדבקוּת וההקשבה הפנימית, התורה ומסורת-האבות, ההגיון, הרֶגש ועובדות חיינו ההיסטוריות כולם מצטרפים ליצירת תמונת-חיינו, שמתוך כּוּלִיוּתָה גם האהבה שהיא מחוללת הינה אהבה טוטאלית, לא התאהבות עיוורת אלא עוצמת חיים כוללת שמתוכה נוקיע כל מי שיָסית נגדה, כי אנחנו אוהבים. בכל לב ובכל נפש.