שכון בארץ אשר אומר אליך | תולדות תשפ"ג
בפרשתנו, פרשת תולדות, אנו עוברים לעסוק באבינו יצחק ובהנהגתו המיוחדת במתאפיינת בגבורה- פחד יצחק. בשונה מאברהם, אצלו בלטה מאד מידת החסד, מבטא יצחק את מידת הדין- הצמצום והצורך להתאים את השפע אל הכלי, אל המקבלים
הרב רונן טמיר א' כסלו תשפ"ג
בפרשתנו, פרשת תולדות, אנו עוברים לעסוק באבינו יצחק ובהנהגתו המיוחדת במתאפיינת בגבורה- פחד יצחק. בשונה מאברהם, אצלו בלטה מאד מידת החסד, מבטא יצחק את מידת הדין- הצמצום והצורך להתאים את השפע אל הכלי, אל המקבלים.
הבדל זה מתבטא, בין השאר, בציווי האלוקי ליצחק להישאר בארץ, חרף הרעב השורר בארץ. "ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. וילך יצחק אל מלך פלישתים, גררה. וירא אליו ה', ויאמר: אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך. גור בארץ הזאת, ואהיה עמך, ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך."
"אור החיים" הקדוש מבאר, שהחידוש בהבטחת ה' ליצחק את הארץ, מעבר להבטחה לאברהם ולזרעו, היא בהכללת ארץ פלישתים בתוך ההבטחה. "ארץ פלישתים בכלל הבטחת הארץ היא...ואומרו 'לך'- הבטחה זו, אולי שהיא על מה שהצליח הוא שם, דכתיב ' ויזרע יצחק בארץ ההיא'. עוד נתכוון לומר לו, שיזכה הוא בה לזרוע. ואולי כי לא החזיק אברהם בארץ פלישתים בחזקה הראשונה, לזה רצה ה' שיחזיק יצחק בה, והוא החזיק בה בחזקה מעולה- שחרש וזרע".
בדבריו אלה, של "אור החיים" הקדוש, טמון חידוש עצום. כל הארץ הובטחה כבר מקדמא דנא לאברהם, אך למימוש ההבטחה, ביחס לארץ פלישתים, נדרש תנאי נוסף. דוקא בארץ פלישתים, נדרשת חזקה בפועל- חרישה וזריעה, ובזה בדיוק ציווה ה' את יצחק.
הפלישתים, מאז ומעולם, ערערו על השייכות של ישראל לארץ ישראל. כך בתקופת האבות, כך גם בשיבת ציון הראשונה בימי השופטים, וכך גם בגאולה האחרונה, בדורנו אנו, כאשר ממשיכי דרכם של הפלישתים, המכונים "פלשתינאים", מצירים לישראל ומנסים למנוע מאיתנו להשיב גבול אלמנה. התשובה הניצחת לחוצפה הפלישתית, היא חזקה מעשית בקרקע. יצחק נצטווה לגור דוקא בארץ פלישתים, לזרוע בה ולעבד את אדמתה, וזכה לקצור ברכה עצומה. "ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. "
בהמשך, כאשר הפלישתים מנסים לעקור את יצחק מנחלתו בגרר, סותמים את הבארות אשר חפר ומנסים לגרשו- "לך מעימנו, כי עצמת ממנו מאד", מגיב יצחק בנחישות ולא נסוג. "וילך משם יצחק, ויחן בנחל גרר, וישב שם". מבאר "אור החיים" הקדוש: "כי לא רצה לעקור את דירתו מארץ פלישתים בהחלט, לצד מצוות המלך- מלכו של עולם, לאמר 'גור בארץ הזאת'."
בימים ההם ובזמן הזה. הפלישתים של ימינו, מנסים בכל דרך לנשל אותנו, בני אברהם ויצחק, מארצנו ונחלתנו. לעיתים הם מנסים בדרך של שפיכות דמים, לעיתים בדרך של שריפה באש, ולעיתים בדרכים עקלקלות של תביעות משפטיות מפוברקות, בעידוד וגיבוי של מבולבלים מבין אחינו. מול כל המזימות הללו, עומד ציווי ה' ליצחק: "שכון בארץ אשר אומר אליך, גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך". יהי רצון שנזכה להיות ממשיכי דרכו של יצחק אבינו, הנאזר בגבורה כנגד כל הקטרוגים, ומתוך היאחזות וחזקה בארץ על ידי זרעו של יצחק, תתממש ותצא אל הפועל הבטחת ה' לאברהם "כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם", אמן.
שבת שלום ומבורך!