חברה מעורבת
שאלה:
הישוב שבו אני גרה ,מורכב מחברה מעורבת ומגובשת מאוד. מגיל קטן אני מבלה שעות רבות יחד עם בני גילי (בנים ובנות). לאחרונה אני מתחילה להרגיש, בעקבות המדרשה, שאני חיה בשני עולמות נפרדים: עולם המדרשה שאני מודה לקב''ה שגרם לי להגיע אליה, שבו האווירה סביבי היא אווירת קודש שמאפשרת לי לצמוח ולהתקדם בדרך הנכונה והישרה, ועולם הבית -שבו חברה מעורבת , שיחות רדודות, לשון הרע ורכילויות. כבר תקופת מה אני מרגישה שאני כבר לא ממש שייכת לחברה הזאת , אבל למרות הכול אני ממשיכה להיפגש איתם ולהסתובב איתם שעות רבות. השאלה שלי היא האם אני צריכה להתנתק ולהתרחק מהחברה הזאת? דבר שעלול לפגוע בצורה רצינית ביותר בחברים וחברות קרובים ואהובים (וגם להכאיב לי...), או שאני צריכה להמשיך להיפגש איתם על אף הקושי הרב שמלווה אצלי לעיתים גם בביקורתיות ובהתנשאות? (אני מקווה שלא הצטייר מהמכתב רק דברים שליליים על היישוב שלי... מדובר באנשים מקסימים, רק שהם לא לומדים במדרשה/ישיבה...).
תשובה:
אני מבין מצוין את הקושי הגדול שבו את נמצאת, במיוחד ביישוב כמו שלך בו הנושא החברתי מרכזי כל כך, ובוודאי לגבי קשרים של שנים רבות. אך צריך לדעת שמציאות כזו היא בניגוד לדעת תורה ובניגוד לטבע האנושי הפשוט, נבראנו כך שיש משיכה בין המינים. משיכה שמאפשרת לנו להקים בית וללדת ילדים. מציאות בה מתרגלים לקשר עם בנים והרגש הטבעי נעשה כהה היא מציאות לא נורמאלית ולא בריאה, שדורשת תיקון, אין ספק ששינוי הרגלים הוא דבר כואב וקשה, אך במקרה דנן הוא הכרחי, מותר וראוי לחזק את הקשר עם הבנות (בתנאי שנושאי השיחה מתאימים). לגבי קשר עם בנים: קשר עם בן לחתונה הוא מצווה , קשר עם בנים שלא לחתונה אינו אפשרי, צריך למצוא את הדרך הפחות כואבת להפסיק את הקשרים הללו, ולפום צערא אגרא. לגבי הפגיעה בחברים ככל שהאמת תיאמר בצורה נעימה ולא מנוכרת ומתנשאת כך היא תיצור יותר הבנה ואמפטיה ופחות התנגדות. אנשים מעריכים התנהגות שבאה ממקום טהור ואמיתי, גם אם אינם מבינים בדיוק מה הבעיה,לכן יש להסביר בנועם ובאופן בהיר שהדבר אינו בא מסטייליסטיות אלא ממקום אמיתי, בו זמנית צריך לבנות אלטרנטיבה חברתית שתמלא את החלל שנוצר כדי להפחית את הסבל שבפרידה. הקב''ה יודע עד כמה זו משימה לא פשוטה, וצריך להתפלל שהוא יוסיף משלו כוחות כדי שאכן בעזרתו ית' תעמדי במשימה חשובה זו בהצלחה.