לא תצא כצאת העבדים
פרשת משפטים מחזירה אותנו, לאחר עליית הנשמה של מעמד הר סיני, אל קרקע המציאות.
הרב רונן טמיר כ"ו שבט תשפ"ב
פרשת משפטים מחזירה אותנו, לאחר עליית הנשמה של מעמד הר סיני, אל קרקע המציאות. רצף של דינים והלכות- עבדים, שומרים, נזיקין- שדרכם שורה השכינה גם בפרטים הקטנים והארציים ביותר.
הפרשה פותחת בדיני עבד עברי, ומיד לאחר מכן- אמה עבריה. "כי ימכור איש את בתו לאמה- לא תצא כצאת העבדים. אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה- והפדה, לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה. ואם לבנו ייעדנה- כמשפט הבנות יעשה לה. אם אחרת יקח לו- שארה, כסותה ועונתה לא יגרע. ואם שלוש אלה לא יעשה לה- ויצאה חינם אין כסף".
מיקומם של דינים אלה, מיד לאחר מעמד הר סיני, דורש התבוננות. "אור החיים" הקדוש מנסה, בדרך הרמז, לחבר את דיני אמה עבריה להקשר של קדושת מעמד הר סיני, וננסה ללכת בדרכו.
"ונראה לפרש פרשה זו דרך רמז, על פי דבריהם, שאמרו 'אין איש אלא הקדוש ברוך הוא'...ואמרו עוד 'לא זז הקב"ה מחבב את כנסת ישראל עד שקראה בתו', ומצינו שכינה הכתוב עניין הגלות בשם מכירה"
פרשת מכירת איש את בתו לאמה, מתפרשת לדרכו של "אור החיים" הקדוש כמכירת הקב"ה את ישראל לגלות, להיותם תחת ממשלת גויים.
היסוד הראשון ביחס האב לבתו- "לא תצא כצאת העבדים", כלומר: ישנה העדפה לאמה עבריה על פני עבד עברי, ולכל הפחות היא אינה גרועה מעבד.
"ולמה תגרע מדין העבדים, אשר ציווית שש שנים וכו'...ולמה נמכרה בגלות המר הזה זה לנו אלף ותרע"ב (ולנו היום, בשנת ה'תשע"ז- אלף ותתקמ"ו), ואנחנו לא נושענו, והן לנו משפט עבד עברי הרשום בכתוב".
היסוד השני- "ואם לבנו ייעדנה- כמשפט הבנות יעשה לה". ישנה אפשרות לאדון לייעד את האמה לבנו, ובאופן זה היא יוצאת לחירות.
"חזר וטען, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא קרא לישראל בנים, בהכרזה לעיני העמים כולם, וידעו כי ישראל היא אומה המיועדת בשם בן לה', והן עתה, אם עדיין אומה זו מיועדת לבחינת בנו- מן הראוי היה לפחות שלא תהיה גרועה מהאומות, כאשר עינינו רואות רום מעלת האומות וישובן, מה שאין כן ישראל, ומן הראוי לא תהיה גרועה מהן, ודי לה השפלה זו- שלא יהיה לישראל מעלה גדולה מהן".
היסוד השלישי- "ואם אחרת יקח לו- שארה, כסותה ועונתה לא יגרע". גם אם האדון מעדיף אשה אחרת, יש לשמור על כבודה הבסיסי של האמה בשאר, כסות ועונה.
"לו יהי שכעס עוד עליה, שלא תהיה במדרגת הטוב והשקט כבנות העולם, ונותן ה' מידת טובו לאומה אחרת- לפחות 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע'. שארה- אלו מזונותיה; כסותה- כמשמעו; ועונתה- הוא שיהיה עונה אותה בצר, וג' דברים אלו הם דברים המוכרחים, ואיך יכולה לחיות זולתם"
המחוייבות הבסיסית של האדון לאמה, ובנמשל- של הקב"ה לישראל, הם מזון, כסות ומשענת בעת צרה.
היסוד הרביעי- "ואם שלוש אלה לא יעשה לה- ויצאה חינם אין כסף". במקרה בו הזכויות הבסיסיות דלעיל ניטלות ממנה- יוצאת האמה לחופשי חינם.