חיפוש

המתח הזה מוכר לנו היטב מהחיים שלנו, מהתנועה התמידית של רצוא ושוב שיש בהם...

הרבנית עדי אטינגר ל' שבט תשפ"א

המעבר בין פרשת יתרו, בה אנחנו עומדים במעמד הר סיני, גילוי ה' בניסים נוראים לפני כל עם ישראל, לבין פרשת משפטים, בה אנחנו נכנסים לפרטי פרטים של משפטי התורה, הוא מעבר חד.

מצד אחד, רוממות נשגבת, גודל, רוחב, ומצד שני ירידה לקטנות, לפרטים מעשיים רבים ומדויקים.

המתח בין שתי הפרשות הוא המתח בין עליונים ותחתונים, בין חוץ לפנים.

המתח הזה מוכר לנו היטב מהחיים שלנו, מהתנועה התמידית של רצוא ושוב שיש בהם.

אנחנו נדרשים מצד אחד להקפיד על פרטי פרטים הלכתיים, בכל תחום בחיינו, מרגע הקימה בבוקר ועד שאנו עולים על משכבנו בלילה, ומצד שני אנחנו מחפשים (וגם נדרשים, או לפחות מתבקשים) ללמוד כיצד להתרומם מכל הפרטים הקטנים אל מה שהוא מעבר לכל גבול.

איך עושים את זה??

החדשות הרעות הן שזו משימה לא פשוטה שתלווה אותנו בע"ה עד 120.

החדשות הטובות הן שזו משימה נפלאה שתלווה אותנו בע"ה עד 120, וגם קיבלנו כלים מצוינים להתמודד איתה.

קיבלנו נשמה עליונה, טהורה, שנחצבה מכיסא הכבוד, שכל רצונה הוא להידבק באביה שבשמיים באהבה גדולה. הנשמה הזו מרימה אותנו אל על, שואפת גבוה, מעל לכל הפרטים המעשיים שבחיים.

קיבלנו גם נפש וגוף שמושכים אותנו תמיד להתעסק עם פרטי הפרטים שבחיים. עם סידור וארגון המציאות הגלויה והמעשית כדי להביא אותה למצב המתוקן ביותר שאפשר.

אנחנו ממריאים אל על, לפגישה מרוממת ומוארת עם בוראנו, ומשם, ממרומי העליונים, אנחנו נשלחים שוב למטה כדי לתקן את כלי המציאות שיהיו זכים וראויים לפגישה עליונה שכזו. ולאחר שתוקנו אנחנו יכולים להמריא שוב, גבוה יותר, רק כדי להישלח שוב לדייק ולתקן עוד יותר את הכלים.

וכך, בתנועה בלתי פוסקת של רצוא ושוב, אנחנו עובדים את ה' עם כל מה שיש לנו, הנשמה והגוף. לפעמים עובדים בשמחה ובנחת, לפעמים עובדים במאמץ גדול, אבל תמיד עובדים באהבה ומתוך אמון גמור במתנה שקיבלנו – הקשר עם ה'.