לא זה לא!
הרב יהושע וידר י"ט שבט תשפ"ב
בפרשתנו זוכה עם ישראל, חמישים יום לאחר שהופיע על במת ההסטוריה כעם, להתוודע לייעודו הלאומי, להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זו ההכנה למעמד הנשגב בו שמענו את עיקרי ההדרכה האלקית את חיינו מפי הגבורה ממש.
במעמד זה זכינו לקבל את עשרת הדיברות, שבהיותן תמצית דבר ד' אלינו יש להתבונן רבות וללמוד הן מתוכנן והן מסגנונן. מבט חטוף על הדיברות מגלה כי אורכן של הדיברות השונות איננו זהה. ישנן דיברות להן מוקדשות עשרות מילים וישנן דיברות המכילות שתי מילים בלבד. ישנן דיברות שנימוקן או שְֹכָרָן מפורשים בהן וישנן חסרות הסבר.
מבט נוסף יגַלה מכנה משותף בין הדיברות הקצרות וחסרות הנימוק – כולן דיברות של "לא תעשה". הדיברות העוסקות בעיקרי האמונה או דורשות מאיתנו עשיה הן המנומקות והמפורטות, ואילו אלו המרחיקות אותנו מהתנהגות נפשעת כאילו רק מודיעות על עצם קיומן: "לא תרצח", "לא תנאף", לא תגנוב".
ניתן לראות בכך מסר מהותי – חשוב מאד להזדהות עם תכניה של העשיה הנתבעת מאיתנו, כדי לקיימה מעומק הלב ולא בכפיה או כשיגרה ריקה, אולם כשמוטל עלינו איסור מדריכה אותנו התורה באמצעות הניסוח ה"טלגראפי" לא להיכנס בכלל לעימות עם אותם נטיות ויצרים המושכים אותנו לכיוון האסור אלא לומר בפשטות ובקצרה "לא".
עצם הכניסה ל'משא-ומתן' עם היצר פוגעת בתוקפו ובמוחלטותו של הציווי, מעבר לסכנה הפשוטה שרצוננו המשוחד יעוור את עינינו וימצא הסבר מתחכם למה בדיוק עלינו ספציפית ובסיטואציה מסויימת זו לא חל האיסור...
כדי לזכות למפגש חי ואמיתי עם כל התכנים העליונים להם אנו נחשפים בפרשתנו עלינו לומר לצד האחר שבאישיותנו רק מילה אחת, ולא יותר. לא.