חיפוש

"מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת הכלה" - משמע שהקב"ה כבר הקדים לצאת לקראתנו ומשה רבינו מוציא אותנו אח"כ, לקראת הקב"ה. מדוע חשוב לתורה לתאר את המפגש המקדים הזה? מה הוא טומן בתוכו?

הרב רביד ניסים י"ט שבט תשע"ט

בפרשת דברים התורה מצווה עלינו "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד' אלוקיך בחורב" (דברים ד', ג').

ההוראה "פן תשכח את הדברים" "ופן יסורו מלבבך"- מחייבת אותנו ובונה בתוכנו אחריות "ושמור נפשך מאוד".

מעמד הר סיני והמפגש האישי והעמוק בין רבש"ע- לעמ"י, בין אדון כל הנשמות- לכל נשמה ונשמה שבכל הדורות, הדור הנוכחי והדורות העתידיים, אותו מפגש מתואר בפרשה כמפגש החתן היוצא לקראת כלתו.

"ויוצא משה את העם לקראת האלוקים..." (י"ט, י"ז) אומר רש"י- "מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת הכלה". מכך שלא נכתב בפסוק ויוצא משה את העם אל האלוקים, אלא "לקראת האלוקים", משמע שהקב"ה כבר הקדים לצאת לקראתנו ומשה רבינו מוציא אותנו אח"כ, לקראת הקב"ה.

מדוע חשוב לתורה לתאר את המפגש המקדים הזה? מה הוא טומן בתוכו?  
היציאה של הקב"ה לקראתנו, מבטאת את הקשר העמוק והחי של הקב"ה אלינו ולתוכנו. בעצם הקדמת היציאה של הקב"ה אלינו, נחקקת בתוכנו אהבה אלוקית, מרבש"ע לתוכנו. היציאה נראית חיצונית אך מטביעה בתוכנו אופי חדש- אהבת כלולות נצחית של החתן לכלתו. וכן כותב ה'תפארת שלמה' (ר' שלמה מרדומסק):  "כי השי"ת כבר יצא לקראתם והאיר בלבבם אור אהבתו, כדי שישובו להידבק בו גם הם באהבת השי"ת ועל ידי כך יזכו לקבלת התורה בלב שלם", זכירת מעמד הר סיני היא ההכרה כי בתוכנו שוכנת נשמה, הספוגה מאהבת ה' אלינו- והיא התנאי לקבלת התורה בכלל ובפרט, בלבב שלם. כלומר, שאין אהבתנו ואמונתנו מתחילה בנו אלא מכישרון אלקי פנימי החבוי ונטוע בתוכנו.
וממשיך- "וזה הפירוש הבוחר בעמו ישראל באהבה, ר"ל נותן הבחירה בעמו ישראל באהבה שנוטע בלבבם ומזריח בהם קרן אהבתו ... והאר עינינו בתורתך וכו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה, הוא זכירת מעמד הר סיני- כחתן היוצא לקראת כלה, והבן כי עמוק הוא..."

שנזכה לאהוב התורה, מצוותיה ודקדוקיה, לשמור לעשות ולקיים בלב שלם ובנפש חפצה. לעורר אהבת המקום הנטועה בתוכנו ובמיוחד בדור של גאולה שזוכה לחוש את התחדשות משוש החתן על הכלה היא כנסת ישראל, הכלה השמחה והאוהבת, הממתינה בצימאון רב לחידוש המפגש עם החתן שבמהרה יודיע לכל אהבתנו.

 "אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור".

שבת שלום ומבורך!