חיפוש

השבת נותנת לנו עוצמה מיוחדת וקדושה נעלה, המשפיעות על כל ימות החול.

הרבנית עידית סלע כ"ה אייר תשפ"א

פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה:

 " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כ"ה/ב')

על המילים "ושבתה הארץ שבת לה'" מפרש רש"י: לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית (על-פי הספרא).

כותבת נחמה ליבוביץ (עיונים חדשים בספר ויקרא): כבר העירו פרשני הספרא ופרשני רש"י, שלא נאמר באף אחד מן המועדים וגם לא ביום הכיפורים "שבת לה'", אלא בשבת בראשית ובשנת השמיטה בלבד. וזה מראה על הקרבה המיוחדת שיש בין שנת השמיטה ליום השבת.

הרב י"צ רימון בספרו 'שמיטה' מעמיק בקשר בין השבת והשמיטה.

ראשית נתבונן בהקבלות הרבות בין השבת לשמיטה:

שבת בראשית (שמות כ')

שבת הארץ (ויקרא כ"ה)

ששת ימים תעבוד

שש שנים תזרע שדך

ועשית כל מלאכתך

ואספת את תבואתה

ויום השביעי שבת לה' א-לוקיך

ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ שבת לה'

לא תעשה כל מלאכה

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור

אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך ולבהמתך ולחיה אשר בארצך

כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ

כי לי הארץ

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

מהי משמעות ההקבלה לשבת?

השבת זו מציאות ששורשה מעבר למציאות הרגילה של העולם הזה. הקב"ה שבת ביום השביעי אך העולם המשיך לעבוד. השביתה ביום השביעי איננה שייכת למציאות האנושית בעולם הזה. המציאות הטבעית ממשיכה לפעול כרגיל ביום השביעי וגם האנושות צריכה להמשיך בפועלה (והראיה: גוי ששבת חייב מיתה). עם ישראל אינו שייך למציאות הרגילה, אלא שורשו בעולמות עליונים, הנמצאים מעל המציאות החומרית. לכן עם ישראל זוכה ליום של שביתה, יום שמנותק מהעשייה החומרית ומוקדש להתעלות רוחנית.

השבת נותנת לנו עוצמה מיוחדת וקדושה נעלה, המשפיעות על כל ימות החול. כך גם השמיטה: השביתה מעבודת הקרקע נובעת מכך שארץ ישראל איננה ארץ ככל הארצות, ושעם ישראל איננו עם ככל העמים. לזה כמו לזה יש שייכות לצדדים רוחניים וא-לוקיים מיוחדים. שנת השביתה מן העבודה מוציאה לפועל צדדים רוחניים אלה, והם משפיעים על שש שנות העבודה שקדמו לשמיטה ושבאות אחריה.

וכך כותב ר' צדוק מלובלין (פרי צדיק פרשת בהר, ח):

"שמיטה היא כמו השבת, שהוא תכלית שמים וארץ שלזה היה כוונת הבריאה שיכירו כח מלכותו, והיינו ביום השבת שאומה שלימה מניחין עסקיהם לכבוד שמים, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו... וכן השמיטה בארץ ישראל שהיה רוב עסקיהם בעבודת השדה, וישראל מניחין שנה שלימה מעבודתה לכבוד שמים שמכירין כי לה' הארץ... שעל ידי שבת מכירין שלה' הארץ, שקנה והקנה ושליט בעולמו (ר"ה לא.), וכן בשמיטה כתיב שש שנים תזרע שדך, שכפי שיהיה הכוונה בעבודת השש שנים כן יהיה קדושת השמיטה."

שנת השמיטה היא שנה שלמה שבה האדם עוצר את שטף החיים, עוצר את הפיתוח והשכלול, ומתרכז בנשמתו, במשפחתו ובאמונתו, עוצר את התחרות ונותן מקום רב יותר לראיית צרכי האחר, לעזרה ולחסד, עוצר את הרכושנות ומפנים בלבו שכל הרכוש בעולם הוא קניינו של הקב"ה, עוצר את השימוש בטבע ומפנים בלבו שיש לשמור על העולם, שיש לשמור על הבריאה.

השבת והשמיטה אמורות "לנער" את האדם ולהוציא אותו מעולם החומר שהוא שקוע בתוכו, מעולם התחרות והקנאה, מעולם הרדיפה הבלתי פוסקת אחר רכושנות וממון, ולהביא אותו למקום גבוה ונשגב, כדי שיוכל לעצור ולחשוב על מטרת החיים ומהותם, לעלות ולהתרומם, ולחזור אל עולם העשיה בצורה טהורה, נקייה ומוסרית יותר.