חיפוש

הפרשיות הנקראות השבת כוללות נושאים רבים, ובקו-התפר שלפני תחילת פרשת העריות שבסוף פרשת אחרי-מות מופיע פסוק כללי, כמעֵין סיכום לחלקיה הקודמים של הפרשה: "...מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ" כשמיד אחר-כך מופיעות המילים "וְאֶת חֻקוֹתַי תִּשְׁמְרוּ".בתורה אין כפילויות, ומובן אם כן שיש משמעות מיוחדת למצוות המכונות "משפטים" ומשמעות אחרת למצוות הנקראות "חוקים".

הרב יהושע וידר ז' אייר תש"פ

הפרשיות הנקראות השבת כוללות נושאים רבים, ובקו-התפר שלפני תחילת פרשת העריות שבסוף פרשת אחרי-מות מופיע פסוק כללי, כמעֵין סיכום לחלקיה הקודמים של הפרשה (ולא רק להם): "...מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ" כשמיד אחר-כך מופיעות המילים "וְאֶת חֻקוֹתַי תִּשְׁמְרוּ" (יח, ד). בתורה אין חזרה על ביטויים נרדפים לתפארת המליצה, אין בה כפילויות, ומובן אם כן שיש משמעות מיוחדת למצוות המכונות "משפטים" ומשמעות אחרת למצוות הנקראות "חוקים".

רש"י מביא בביאורו לפסוק את דברי חז"ל האומרים על המילה "מִשְׁפָּטַי" – "אֵלוּ דברים האמורים בתורה בְּמִשפט, שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן", כלומר: מצוות התואמות גם את השיפוט האנושי, שגם לולא ניתנה תורה היה ראוי שחברה תרבותית תתקן כדוגמתן ככללים לחיים החברתיים, ה"חוּקִים", לעומתם, הם "דברים שהם גזֵירת המלך, שיֵצר-הרע משיב עליהם 'למה לנו לשומרן?' ואומות-העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת".

מצוות שהאדם לא היה מעלה עד דעתו האנושית את הצורך בהן נקראות "חוקים", כמו חוקי המלך שיש לקיימם גם אם אינם מובנים לנו. לחוקים אלו, מלמד אותנו רש"י, ישנם שני סוגי מפריעים מיוחדים, אחד פנימי ואחד חיצוני: יֵצר-הרע שבתוכֵנוּ ואומות-העולם שסביבנו. יצר הרע טוען: "למה להתאמץ כל כך, מה יצא לך מזה?" ואילו ביחס לאומות-העולם עלולים אנו לחוש מבוכה כשישאלו אותנו מה הטעם להקפדתנו על מצוות אלו ולא תימצא לנו תשובה שתשַֹבֵּר את אוזנם האנושית.  

בההתמודדות עם שני סוגי המפריעים הללו עצמה טמון רווח מיוחד – החוקים מסייעים לנו להתרגל לעשות דברים לשמם, גם ללא ראיית הרווח המיידי שיפיקו עבורנו, לעומת היצר הרע, ובזכותם אנו קונים גם את העמידה על יחודנו הלאומי כעַם ד' העושה את רצונו גם בלי שהדבר ישרת אינטרס אנושי כלשהו, בכך זוכים אנו לעצמאות רוחנית אמיתית.

 

שבת שלום ומבורך!