חיפוש

פרשת "ניצבים", פרשת הברית הנצחית בין הקב"ה לעם ישראל, היא הפרשה המבטאת, יותר מכל, את הסגולה הישראלית, המעניקה ביטחון ללא סייג ביחס להשגת התכלית האחרונה.

הרב רונן טמיר כ"ז אלול תשע"ח

פרשת "ניצבים", פרשת הברית הנצחית בין הקב"ה לעם ישראל, היא הפרשה המבטאת, יותר מכל, את הסגולה הישראלית, המעניקה ביטחון ללא סייג ביחס להשגת התכלית האחרונה. "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוקיך, ושמעת בקולו... ושב ה' אלוקיך את שבותך, וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירישתה, והטיבך, והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך".

עם זאת, האחריות המוטלת על האדם הפרטי, ועל האומה בכללותה, היא לבחור בחיים, בטוב- כדי לצלוח את הדרך אל המטרה האחרונה בבהירות ובקלות. "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה- אתה וזרעך".

ננסה להתבונן מעט ביסוד הבחירה החופשית, ובגודל ערכה בעבודת ה', בדרכו של הרב קוק.

כותב הרב (אורות, עמ' קמ"ב): "אי אפשר לאדם להיפרד מדבקות האלוקית, ואי אפשר לכנסת ישראל להיפרד מצור ישעה, אור ד' אלוקי ישראל. אבל אי האפשרות הזאת, ההולכת ומופיעה בכל הדורות, יש בה הכרח טבעי, שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה".

הסגולה האלוקית מעניקה ביטחון רוחני, אך לא מאפשרת לאדם לבטא את כח הבחירה והדעת שלו. ככל שהשגחת ה' חופפת עלינו בגלוי- כך היכולת לבחור בטוב מצטמצמת.

ממשיך הרב: "על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם, והפרצופים ננסרים זה מזה, עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי, ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת, חיבור טבעי, גב לגב, עומדת תפארת אדם בכליל הדרה, שהבחירה השכלית מכרת לומר "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", והעולם מתכונן בהופעת חיים ותולדות קיימות עדי עד. האפשרויות לדבר "גבוהה גבוהה", על דבר שמד, על דבר כפירה, על דבר פירודים מוחלטים, הן תולדותיה של הנסירה, המביאה לידי ההתאחדות הגמורה, הצורית החפשית, 'כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך'... וגמר הנסירה הוא תוכן הבניין, המביא לאחדות משוכללת".

הנסירה של האיש מהאישה, ושל הקב"ה מהאדם- מאפשרת את שכלול הקשר הסגולי דרך הבחירה של האדם. הנסירה היא זו המעניקה לאדם את היכולת לממש את הדעת שניתנה לו בחסד ה', ולהיות שותף במעשה בראשית- במישור הגשמי, וגם בזה הרוחני. דווקא ההפרדה, הנסירה, היא הבסיס לבניין ולחיבור השלם, חיבור הנובע ממקום חופשי.

במקום אחר כותב הרב: " שיהיה האדם חופשי בבחירה, זאת היא תכונת האדם וגדרו, ועל זה נברא האדם. ותכלית הכללית יוצאת מן הרשעים גם כן, אלא שאוי לו לרשע שבחר שיצא התכלית הכללית מצדו בדרכים רעים שמסבבים רעות לו ולזולתו, ואשרי לצדיק שבחר לעבוד לתכלית הכללית באורח ישרה המלאה אור וטוב לו ולעולם... אבל זה ודאי, שהיצירה, על מתכונתה, נוסדה שיהיו הנפשות נפשות גדולות ואמיצות, בעלי כח ורצון כביר וראויות לעשות גדולות. ע"כ כשיהיו צדיקים יעשו צדקות גדולות ורבות ערך ויהיו לברכה בארץ, וכשיהיו רשעים יהיו מרגיזי ארץ ומרעישי עולם ברשעם, אבל יהיו אנשים גדולים רבי פעלים...אבל הבינונים, הנדים בחפצם כאשר ינוד הקנה, הם אינם האנשים של שלימות היצירה. שכיון שהאדם עלול לנטות פעם לטוב ופעם לרע הוא אות על רפיון נפשו וקטנותה. ולא זו היא תכלית היצירה ומטרתה, הכוונה העליונה היא שיהיו נמצאים אנשים רבי ערך ורבי כח, שהם ראויים להיעשות על ידם דברים גדולים, ולא ננסים ונפשות שפלות מתנודדים כקנים ונוטים לכל רוח".  

הקב"ה ברא אותנו, בשונה מכל שאר הבריאה- בעלי חופש בחירה, כדי שנפעל מתוך אחריות ושותפות, ונרוויח את לחמנו בעצמנו. כח זה טומן בחובו גם סכנות רבות, אך בצידן- סיכוי גדול.

התורה מצווה אותנו, בסיום דברי הברית של פרשת ניצבים, פרשת היציבות והסגולה, "ובחרת בחיים"- כדי להדגיש את תפקידנו ההיסטורי: לפעול עם אל. לכן, מלמדים אותנו חז"ל, שלעתיד לבוא עתידה בת קול להיות מפוצצת באוהלי צדיקים, ואומרת "כל מי שפעל עם אל- יבוא ויטול שכרו".

יה"ר שנזכה להיות מאלה הפועלים עם אל, ונעשה נחת רוח ליוצרנו, במישור הרוחני והגשמי, כפרט וככלל, אמן.

שבת שלום, ושנה טובה ומתוקה,

כתיבה וחתימה טובה!