כולנו אחראים
פרשיותינו פותחות במילים "אַתֶּם נִיצָבִים הַיּוֹם כּוּלְכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹקֵיכֶם". הלא גם לולא נכתבה המילה "כּוּלְכֶם" היה ברור שהנמען הוא כולנו, כבכל התורה כולה?
הרב יהושע וידר כ"ב אלול תש"פ
פרשיותינו פותחות במילים "אַתֶּם נִיצָבִים הַיּוֹם כּוּלְכֶם לִפְנֵי ד' אֱלֹקֵיכֶם". הלא גם לולא נכתבה המילה "כּוּלְכֶם" היה ברור שהנמען הוא כולנו, כבכל התורה כולה? כנראה שיש כאן קריאה לשים לב להיותנו יחידת-חיים אחת, תשומת-לב הנדרשת לשם הבנה ראויה של המשך הדברים. ב"כּוּלְכֶם", דווקא מחמת כלליותו טמונה סכנה שהפרט יאמר לעצמו "הכוונה היא לכולם כמכלול, אבל לאו דווקא אליי אישית כפרט", לכן מפרטת התורה: " ...רָאשֵׁיכֶם ...זִקְנֵיכֶם ...שֹׁטְרֵיכֶם ...טַפְּכֶם ...גֵרְךָ ...מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁוֹאֵב מֵימֶיךָ". מדוע דווקא כאן ישנה הדגשה כל כך מובהקת על כל פרט ופרט?
המשך הפרשיה מבהיר: "...עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִים...וַתִּרְאוּ אֶת שִׁיקּוּצֵיהֶם..." ומבאר רש"י: "ושמא הִשִֹּיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם". ואם אחד מתוך שש מאות אלף איש נוטה מהדרך מבחינה אמונית, האם זוהי כבר סכנה לאומית שיש צורך להתריע עליה ברבים? התשובה היא שאכן כן! סכנה אחת, מובֶנת, היא סכנה ההדבקה. לכל אחד ואחת ישנה השפעה על המעגלים הקרובים לחייהם, ודרכם עלולה המחלה הרוחנית להתפשט עד כדי יציאה מכלל שליטה והפיכתה למגפה של ממש. אולם עיקר ההשפעה ההרסנית איננה מתחילה ברובד הגלוי. עצם קיומה של עבודה-זרה באומה פוגע בכולה בשל הערבות ההדדית, וזאת הסיבה לפירוט בראש הפרשה של מיגזרים שונים בחברה.
במדבר חָיִינו כולנו כדבוקה אחת, תחת ענני הכבוד. אכלנו אותו מָן, שתינו ממימי אותה באר, ולמדנו תורה מאותו רב. לקראת פטירתו, וערב התפזרות העם עִם הכניסה לארץ כל אחד אל תחת גפנו ותאנתו הפרטיים, משנן לנו משה רבנו את העיקרון החשוב ביותר לחיינו הלאומיים, החשוב ביותר הן להבנת פישרם והן לפרקטיקה שלהם: עיקרון הערבות ההדדית.
ערב ראש-השנה החדשה, כשכולנו מלאי בקשות וציפיות, ראוי לזכור זאת: בקשתנו כיהודים לעולם איננה נשארת רק במעגל חיינו הפרטיים. כל שנבקש הוא כדי שיופיעו בעם ישראל חיים בריאים שמחים ומלאים יותר דרכנו, ולא פחות מכך דרך כל בן ובת ישראל אחרים, מוּכָּרים או זָרים לנו. יהי רצון שניכתב ונחתם כולנו לשנה טובה וברוכה!