חיפוש

מה הקשר בין מצוות זכירת עמלק למצוות המידות הסמוכה לה?

הרב יהושע וידר י"ג אלול תשע"ט

פרשתנו, פרשת כי-תצא גדושה במצוות הנוגעות לכל תחומי החיים. בחלק מהן דורשים חז"ל את סמיכותן של הפרשיות המופיעות יחד בתורה. אחת מהסמיכויות היא בין שתי המצוות האחרונות בפרשה. המצוה החותמת את הפרשה היא מצוַת זכירת מעשה עמלק. מצוה זו נוגעת ליסודות קיומה של האומה החל מראשיתה עם צאתה ממצרים ועד לשלבי גאולתה השלֵמה. המצוה הסמוכה לה היא מצוַת המידות והמשקלים, האיסור על השימוש ב"...אֶבֶן וָאָבֶן...אֵיפָה וְאֵיפָה...", כלומר – מדידה ושקילה בצורה לא הוגנת. חז"ל קושרים בין שתי המצוות ואומרים (בנוסח המובא ברש"י): "אם שיקרת במידות ובמשקלות - הֱוֶי דואג מגֵרוי האויֵב...".

 מהו הקֶשר בין שתי המצוות? ודאי שכל עבירה מוסרית מחלישה את יכולת עמידתה של האומה מול אויביה, אולם קיימות מצוות רבות כאלו. מדוע דווקא מדידה מדוייקת תציל אותנו מהאויב? יתכן שהמכנה המשותף לשתי המצוות הוא גלישה לא ראויה מהגבולות הראויים. כשאדם משתמש במזיד בשתי אמות-מידה שונות כדי לקבל יותר ולתת פחות הוא פוגע לא רק בצדק ובמוסר אלא ישירות בערך המידתיות. זהו גם המקור ממנו נובעות המלחמות כולן. בסוף פרשת נח מתוארת חלוקתן של שבעים האומות כשלכל אחת מהן ארצה ולשונה, קיומה החומרי והתרבותי, ולכל אחת מהן גבולה הראוי, "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִים...יַצֵּב גְּבוֹלוֹת עַמִּים" (דברים לב, ח). ערעור יסוד המידה הראויה בהתנהלות הכלכלית והחברתית גורר חריגה מהמידתיות הראויה ומעודד את התפתחותן של נטיות שתלטניות גם בין עמים שונים, ומכאן המלחמות.

ההקפדה על המידה הנכונה, באישיות ובחברה, לא רק תשמור על תקינות החיים הפנימיים אלא גם תמנע ותגן מפני פגיעה מבחוץ.