למצוא חן בעיני ה'

נח, כפי שמופיע בסוף פרשת בראשית עוד לפני שהוא מתואר כצדיק, מצא חן בעיני ה'. לכאורה מתוארת כאן החלטה שרירותית שאינה תלויה בעשיה או אי עשיה של נח עצמו, שהרי עדיין התורה לא מתארת את צדקתו של נח עד לתחילת פרשתנו. אך הבה ונעיין בביטוי זה – "למצוא חן".

הרב משה פליקס ג' חשון תש"פ

נח, כפי שמופיע בסוף פרשת בראשית עוד לפני שהוא מתואר כצדיק, מצא חן בעיני ה'.

לכאורה מתוארת כאן החלטה שרירותית שאינה תלויה בעשיה או אי עשיה של נח עצמו, שהרי עדיין התורה לא מתארת את צדקתו של נח עד לתחילת פרשתנו.

אך הבה ונעיין בביטוי זה – "למצוא חן". כשאני אומר שמישהו מוצא חן בעיני אני מתכוון לומר שאני מחבב אותו או אוהב אותו, אך האמת שפשט הביטוי הוא שהחן נמצא אצלי. אם נח מוצא חן בעיני ה' אות הוא שהוא מחפש את החן הזה, ומצליח למצוא אותו (ב"עיניים" של ה').

הקב"ה מתייחס למציאות במבט אוהב הרוצה בתיקון, מבט של חן וחסד, אך היחיד שמחפש את המבט הזה בכל העולם כולו הוא נח.

יוצא אפוא שנח מתואר כשונה מבני דורו כבר בעצם העובדה שהוא (מחפש ו)מוצא חן בעיני ה'.

(בסוגריים ניתן ללמוד מזה מוסר גדול: האופן בו אני מסתכל על הזולת הוא המשפיע אם הוא מוצא חן בעיניי...)

אך עדיין מדרגה זו של נח איננה המודל שלנו כעם ישראל, רגילים להשוות את נח לאברהם אבינו הדואג לכל העולם כולו, אך אנו נצעד בעקבות הזוהר הקדוש המשווה את נח למשה רבנו, השוואה שאף היא יותר מרמוזה בפשט הכתובים, שהרי שניהם ניצלים בזכות תיבה...

הנביא ישעיהו מתאר את המבול במילים "מי-נח" ["כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ"], ושואל ר' יוסי בספר הזוהר הקדוש - מדוע נקרא המבול מי נח, והרי נח עצמו ניצל מהמבול ובתורה נקרא המבול "מי המבול"? תשובת הזוהר מפתיעה- המבול תלוי בנח מכיוון שהיה יכול להתפלל על בני דורו ולתקן אותם אך כיוון שלא עשה זאת כביכול המבול באשמתו... וממשיך שם הזוהר ואומר - משה רבנו הוא המודל ההפוך, כשנגזרה על עם ישראל כליה אומר משה- "מחני [אותיות "מי נח"!] נא מספרך", כלומר אני מוכן לוותר על כל העולם הבא שלי למען עם ישראל.

בכל מקום בו אדם נמצא מוטלות עליו שתי חובות-

א. לחפש את החן האלוקי הפונה אל המציאות ולהתחבר אליו, לא לשפוט את עצמו לחומרה, אלא להביט על עצמו במבט של חן הנוסך בו עצמו כוחות של עשיה ופעולה.

ב. כתלמיד משה רבנו - לצאת מתוך המעגל האישי ולהיות מוכן לוותר מעצמו לטובת אחרים. כלשונו של הרמב"ם במורה נבוכים:

"ודע כי בדומה לכוח הזה [=כח הדאגה לכלל] לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות, ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא משני הניצים. ומחמת תוקף הכוח הזה בו, אפילו לאחר שפחד וברח, כאשר הגיע למדין והוא זר ירא, כיון שראה דבר עושק לא יכל להימנע מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו, כמו שאמר ויקם משה ויושען..."

משה רבנו עוד מראשית פעולותיו עסוק בתיקון הזולת, הוא לא מתרכז רק בטובתו האישית אלא נתון כולו למען עם ישראל.

 אנו חיים בסוג של מבול, מבול של תקשורת, מבול של מידע, מבול של תרבות (שלרוב היא חלולה) ובתוך כל זה אנו צריכים לאמץ את המבט המחפש את החן והחסד האלוקי (כנח), אך לא לשכוח שבכוחנו ומחובתנו (כמשה) לרומם גם את הסביבה בה אנו חיים ופועלים.

 

שבת שלום ומבורך!