כשהנשמה מאירה
בפרשתנו הקב"ה אומר לאברהם אבינו "אל תירא אברם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד" ואברהם מקשה "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי...והנה בן ביתי יורש אותי" ? ...
הרב יחיאל יעיש י"ב חשון תשפ"א
בפרשתנו הקב"ה אומר לאברהם אבינו "אל תירא אברם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאוד"
ואברהם מקשה "מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי...והנה בן ביתי יורש אותי" ?
והקב"ה עונה לו "לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך".
אברהם מאמין בהבטחת ד' ונחשבת לו אמונה זו כזכות. כך מפרש רש"י את הפסוק
"והאמין בד' ויחשבה לו צדקה" שהקב"ה החשיב לאברהם לזכות וצדקה על האמונה שהאמין בו.
הרמב"ן מקשה על רש"י "ואיני מבין מה הזכות הזאת למה לא יאמין...ומי שהאמין
לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הניסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה?!
אלא מפרש הרמב"ן את מה שכתוב "ויחשבה לו לצדקה" על אברהם אבינו.
דהיינו שאברהם אבינו מחשיב לקב"ה לצדקה וחסד את ההבטחה לזרע שהקב"ה עושה עמו, ולא תלה את הברכה בצדקות שלו.
הקב"ה מוסיף ומצווה את אברהם לצאת החוצה ולהביט על הכוכבים "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמיימה וספור הכוכבים...כה יהיה זרעך".
ע"פ הפשט ד' מבטיח לו שלמרות היותו כעת ערירי ללא ילדים, הוא יתברך בזרע רב עד כדי כך שלא ימנו מרוב, כמו שאת הכוכבים אי אפשר למנות. אולם אפשר לומר שהקב"ה לא מבטיח לו רק על כמות צאצאיו אלא גם ובעיקר על איכותם דהיינו שזרעו יאירו יחד ככוכבים ושכל אחד הוא כוכב בפני עצמו. כדי לראות האור המאיר בכל אחד אומר לו הקב"ה שצריך שלשה תנאים :
א. לצאת החוצה ולא לחיות בתוך עצמך...
ב. להביט השמיימה דהיינו להיות ראש גדול ולשאוף תמיד למעלה...
ג. לספור כל אחד ולדעת ש "אין לך אדם שאין לו שעה"...
שאיפתינו צריכה להיות שנהיה מסוגלים לצאת החוצה, להביט השמיימה ומתוך כך לספור כל אחד ולגלות את האור שיש בכל אחד ואחת להאיר לסביבה כולה.