חיפוש

במהלך הדורות, לקח זרעו של בנימין חלק מרכזי בתהליכי הגאולה והיציאה מהגלות אל ארץ ישראל

הרב רונן טמיר ט"ו כסלו תשפ"ב

בפרשתנו, פרשת וישלח, מתוארת שיבת ציון הראשונה, זו של יעקב מחרן. יעקב שב לארץ לאחר עשרים שנה של עבודה בבית לבן הארמי, ובפניו עומד אתגר נוסף- המפגש עם עשיו אחיו. בחסדי ה' עובר המפגש בשלום, לא לפני שיעקב, נשיו ובניו נאלצים להשתחוות לעשיו. בתורה מתואר סדר ההשתחוויה- השפחות וילדיהן, לאה וילדיה, יוסף ורחל. רש"י עומד על השינוי אצל רחל ומבאר: "בכולן- האמהות ניגשו לפני הבנים, אבל ברחל- יוסף ניגש לפניה, אמר: אמי יפת תואר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע. אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה. מכאן זכה יוסף (-מידה כנגד מידה) לברכת 'עלי עין' ."

מימד נוסף בעניין זה מאיר לנו הנצי"ב: "ויש לדעת עוד, שהיה זה בהשגחה מן השמיים, שלא יהיה בנימין, שהיה אז בעיבור, משתחווה לעשיו עם אמו, ועתה כשהלך יוסף תחילה- היתה רחל כמשתחווה ליוסף ולא לעשיו. ומזה הטעם אמר שמואל הנביא על שבט בנימין(-על שאול שהיה משבט בנימין) 'ראש שבטי ישראל אתה'...וידוע באגדה(על מגילת אסתר), דמרדכי התפאר בפני המן שהוא מזרע בנימין, שלא השתחווה לעשיו".

בנימין, הבן היחיד בבית יעקב שנולד בארץ ישראל, הוא זה שיהיה מסוגל, בבוא העת, לעמוד איתן מול זרעו של עשיו. הקב"ה מסדר, בהשגחה פרטית, שאפילו כשהוא עדיין במעי אמו- לא ישתחווה בנימין לעשיו הרשע. זוהי גם משמעות השם שקרא לו אביו- בן ארץ ישראל, שהרי ארץ ישראל בדרומה של ארם ו'ימין'- משמעותה דרום.

במהלך הדורות, לקח זרעו של בנימין חלק מרכזי בתהליכי הגאולה והיציאה מהגלות אל ארץ ישראל- שאול המלך בתחילת מלכות ישראל, ומרדכי היהודי בשיבת ציון ובבניין הבית השני. העמידה האיתנה, ללא מורא ופחד, מול זרעו של עשיו המנסה בכל דרך לעכב אותנו מייעודנו- היא תכונתו של בנימין הצדיק, עליו אמרו חז"ל שמת ללא חטא כלל, ואף לא שלטה בו רימה ונכנס לגן עדן בחייו.

בדורנו, דור התחיה, אנו נדרשים לאמץ בקרבנו את תכונתו של בנימין, שאינו כורע ואינו משתחווה, ובזכות עמידתנו זאת נזכה, אי"ה במהרה בימינו, לראות בישועה השלימה ובבניין המקדש בנחלת בנימין- "בין כתפיו שכן", אמן.

שבת שלום ומבורך!