חיפוש

"יְהוּדָה - אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ" ברכת יעקב ליהודה מעניקה לו את ההנהגה. ננסה לעמוד על מעט מתוך דברי הברכה...

הרבנית עידית סלע י"ז טבת תשפ"א

"יְהוּדָה - אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ; יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ . גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.  אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה.  חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן-שִׁנַּיִם מֵחָלָב".

"יְהוּדָה - אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ"

ברכת יעקב ליהודה מעניקה לו את ההנהגה. ננסה לעמוד על מעט מתוך דברי הברכה:

"יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ" וכפי שמדגיש רש"י – לא רק בני אימך, אלא אתה הוא המנהיג של כל השבטים, של כל העם.

"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו". רבו הפירושים, אבל אין הכתוב יוצא מידֵי פשוטו של מקרא, ונביא כאן את פירושו של הרד"ק: "המושל נקרא שבט"; וכדברי הספורנו: "לא יסור שבט המלכות ממנו אל אחד משבטי ישראל".

יוצא, אם כך, שיעקב מנבא ומברך את יהודה בהנהגת העם.

"מלך המשיח"

ממשיך הפסוק: "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה". מה פירוש מילים אלו?

רש"י: "מלך המשיח שהמלוכה שלו", כלומר "שילה" הוא ביטוי למשיח. משמעות הברכה לפי רש"י היא שיהודה ימלוך מימי דוד ועד ימי המשיח, אז תעבור המלוכה אל המשיח.

וכבר שאלו השואלים... הרי גם המשיח הוא משיח בן דוד, כלומר משבט יהודה, אז מה כוונת הפסוק? הרי המלוכה לא נעצרת בימי המשיח?

ראב"ע מביא את פירוש אונקלוס ומתמודד עם השאלה שעלתה בדרך אחרת.

שילה = שיליה, חלק מתהליך הלידה. כמו ולד היוצא מן השיליה, כך המשיח יוולד ליהודה. כלומר עד כי יבוא שילה – עד שהמשיח יוולד ליהודה, כלומר מלכות יהודה תמשיך לעולם ועד.

היה אפשר להסתפק בפירושים אלו. ואכן כך עשו הרד"ק וספורנו.

ואולם, עלינו לשאול - אם זו בלבד הייתה כוונת הפסוק מדוע לא כתוב באופן פשוט וברור : עד כי יבוא המשיח?

שילה – שילה ממש

ממשיך הראב"ע ומפרש: "ויש מי שפירש אותו על עיר שילה... עד כי יבוא קץ שילה". כלומר מלכות בית דוד תעלה כאשר שילה תרד מגדולתה. אולי להרחיב ולומר: אחרי ששבטי יוסף יסיימו את תפקיד ההנהגה ותשקע שמשה של שילה בירת אפרים, יגיעו ימיו של יהודה – ימי ירושלים.

ואולי הפוך, עד כי יבוא יהודה לשילה, כדעתו של הרשב"ם - רחבעם, המלך מיהודה "שבא לחדֵש המלוכה בשילה, שזהו קרוב לשכם" (רשב"ם על אתר) ושם פילג את המלוכה. כלומר, מלכות יהודה על כל ישראל היא עד שיהודה (רחבעם בן שלמה) יבוא לשילה, ומאז תתפצל המלוכה.

ממשיך את דבריו גם החזקוני, שאף מביא אסמכתא לדבריו: "עד כי יבוא שילה", שנאמר: ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם...  

עיר המשכן  -

פה, בשילה, השכינו את אוהל מועד, המשכן. "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם" (יהושע י"ח, א).

בשילה חילק יהושע את נחלות שבעה וחצי השבטים, בגורל לפני ה': "לְכוּ וְהִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וְכִתְבוּ אוֹתָהּ, וְשׁוּבוּ אֵלַי, וּפֹה אַשְׁלִיךְ לָכֶם גּוֹרָל לִפְנֵי ה', בְּשִׁלֹה".

"וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲוֺת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָא-וֹת בְּשִׁלֹה..." (שמואל א', ב'), לכאן מגיעה חנה, נותנת לראשונה כינוי "צבא-ות" לקב"ה, וזוכה בבן, שמואל, כי מה' שאילתיו.

שילה – עיר המשכן. 369 שנה שכן המשכן בשילה. הקדוּשה. החיבור בין שמים לארץ.

תפילת חנה, עלייה לרגל, עלי הכהן, שמואל – דמויות שחיו ופעלו בשילה.

שילה היא השלווה, כך מובא במדרש.

אבל לא שלווה של חוסר מעש, כי אם שלווה של יהושע – ששילה בירת נחלתו אפרים, שלווה של מנהיג הזוכה לממֵש את הבטחות ה' על הארץ, שלווה של קדוּשה של משכן, שלווה של חיבור בין השבטים, של חיבור בין איש לאשתו ובין אדם לא-לוקיו.

"עד כי יבוא שילה"

וזאת בדיוק היא ברכת יעקב ליהודה – "עד כי יבוא שילה".

גם לפשט וגם לדרש אותה משמעות.

לעתיד לבוא אתה, יהודה, תהיה המנהיג. במקום ההנהגה של יוסף – הנהגת שילה ושכם.

"וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם." (תהילים ע"ח)

המקדש יחליף את המשכן, יהודה יחליף את יוסף, ירושלים תחליף את שכם ושילה.

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב', ב')