הלבוש של האדם
בסיפור הבריאה -יש התייחסות לערך לבושו של האדם. קודם החטא נאמר: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ" (בראשית ב' כ''ה )...
הרבנית אתי אלסטר כ"ח תשרי תשפ"א
בסיפור הבריאה -יש התייחסות לערך לבושו של האדם. קודם החטא נאמר: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ" (בראשית ב' כ''ה ).
הדבר הראשון שאדם וחוה עושים אחרי החטא זה להתקין לעצמם לבוש כלשהוא:" ..וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג' ו-ז).
אחרי העונש שנגזר על אדם וחוה לבוש עלה התאנה מתחלף לכתנות עור. אך הפעם הלבוש נעשה ע' הקב''ה: ''וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם''.
הלבוש הוא תוצאה של החטא והתוצאה ''ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם''. מדייק הרמב''ם (מורה נבוכים) , לא נאמר ''ויראו כי ערומים הם '',אלא ''וידעו כי ערומים הם''.הם ראו את עצמם קודם החטא כשם שראו את עצמם אחרי החטא ,אלא שאחרי החטא התחדשה ידיעה הנובעת מהסתכלות אחרת על הגוף ,מתוך תאווה ודמיון חומרי.
לעומת זאת , בגמרא במסכת בשבת (קי''ג ב ) נאמר שרבי יוחנן היה קורא לבגדו ''מכבדי''. ובפרשת תצוה נאמר על בגדי הכהונה ''ועשית בגדי קדוש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת''.
ויש לשאול : אם הלבוש הוא תוצאה של חטא כיצד יש לו ערך של כבוד ?
ויש לומר: הלבוש אצל אדם הראשון בא להסתיר את גופו וזה מורה על הראיה התאוותנית שאליה הוא הגיע כתוצאה מן החטא.הלבוש הוא מלבוש חיצוני שנועד לשמור על כבודו של האדם ,ומי שמבליט את לבושו הופך את הדבר החיצוני לתכלית בפני עצמה
ובפרט אם הלבוש איננו צנוע ומושך את העין ותשומת הלב.
אך בגדו של רבי יוחנן לא בא להסתיר אלא לגלות .בגדו של רבי יוחנן מגלה את מעלתו הרוחנית ולכן רבי יוחנן קרא ללבושו ''מכבדי''.וכך גם בגדי הכהונה אין תכליתם לכסות את הגוף לכך יש לכהנים מכנסים .בגדי הכהונה באים לגלות ולהבליט את קדושתם ומעלתם של הכהנים לכן הם נקראים בגד ולא לבוש והתורה מציינת את תפקידם ''לכבוד ולתפארת''.
וזה הרעיון שנמצא במדרש על הפסוק "וַיַּעַשׂ ה' אֱ-לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם'':בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב כתנות אור.
ביאור העניין – לרבי מאיר לא היתה תורה אחרת בה כתוב ''כותנות אור'' אלא הוא בה ללמד אותנו שאם האדם מתעלה מבחינה רוחנית הוא יכול לזכך את עורו – החומריות שלו ,ואז הבגדים שלובש אינם רק - ''כתנות עור'' שמכסים את גופו אלא בגד – ''כתנות אור'' שמגלים את מעלתו הרוחנית.
רבי מאיר כשמו כן הוא- מאיר באישיותו ובתורתו ולו ראוי לומר ''כתנות אור''.
ויש לומר:אנשים שרואים את הצדיק והתלמיד חכם שלבוש בבגד מכובד ואת הכהנים אנשי המעלה בבגדי כהונה שהם ''לכבוד ולתפארת'', מוקירים אותם לא בגלל היופי החיצוני של הבגדים אלא בגלל הערך הרוחני שהם מבטאים.הרושם החיצוני של בגדים אלו מצטרף ליחס המכבד של מוקירי הצדיקים החכמים ואנשי המעלה, ומעורר את האדם לשאוף גם הוא להיות כמותם - אדם שלבושו הוא ''כתנות אור''.
הצניעות הפנימית עליה כתבתי מאפיינת את אמי ז"ל.אביא כאן מתוך דברים שנאמרו לזכרה ע"י בעלי:כתוב במדרש: "רחל תפסה פלך שתיקה"... גם אצל חמותי הייתה שתיקה, שתיקה של גבורה. ואף על פי שעברה זמנים קשים בנעוריה בשואה האיומה, הייתה איתנה כסלע כל ימי חייה. שתיקתה הייתה בבחינת "דממה וקול אשמע". שתיקה שכולה אמירה.... כתוב במסכת מגילה: "בשכר צניעות שהייתה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול''... הצניעות של חמותי... לא דרשה שום דבר לעצמה והסתפקה במועט כל ימי חייה... היא הייתה כולה פנימיות. שמחה בחלקה...חמותי הצנועה הייתה אישה קטנה וצנומה אך מלאה בגבורה פנימית. גבורת החיים שלה הייתה לקום מתוך האפר של השריפה הגדולה, להפוך אותו לפאר להקים משפחה מפוארת...''
לעילוי נשמת אמי מורתי גולדה (גוטה) פינקלשטיין בת שמעון ז''ל