חיפוש

נמצאנו למדים יסוד גדול לחיים. לכל אחד יש את מה ששלו, מה שמיועד לו, ותפור למידותיו. אם יבקש את זה, יזכה לזה בצורה טבעית והרמונית. אך אם אדם נותן אינו במה שלא שלו, ,לא רק שלא יצליח, אלא אף יפסיד את מה שכבר יש לו.

הרב מנחם נוביק א' תמוז תשפ"א

כתוב בפרשה ''ויקח קרח בן ימהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן''. לפי ההיגיון התחבירי היה צריך להופיע מיד אחרי פסוק זה פירוט של מה לקח קרח. אך התורה ממשיכה לתאר את המשך המהלכים (''ויקמו לפני משה ...'') ומדלגת על הפירוט המתבקש. 
ואם כן, נשאלת שאלה ,מדוע התורה אומרת ''ויקח קרח'' ואינה אומר את מה הוא לקח?
חז''ל במסכת סוטה דף ט' עונים על שאלה זו:" שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו... וכן מצינו בקין, וקרח ,ובלעם ,ודואג, ואחיתופל, וגיחזי , ואבשלום, ואדוניהו, ועוזיהו, והמן...''
אם כן, הפרשה פותחת ב''ויקח קרח'' אך לא מציינת מה לקח, משום שקרח ביקש לקחת את מה שאינו שלו, וממילא ''אין נותנין לו'', כלומר לא הצליח לקחת כלום, למרות שביקש.
נמצאנו למדים יסוד גדול לחיים. לכל אחד יש את מה ששלו, מה שמיועד לו, ותפור למידותיו. אם יבקש את זה, יזכה לזה בצורה טבעית והרמונית. אך אם אדם נותן אינו במה שלא שלו, ,לא רק שלא יצליח, אלא אף יפסיד את מה שכבר יש לו. 
וכך כותב המהר''ל בנתיב העושר פרק ב': וכל זה כי כל אחד ראוי לדבר מיוחד, וכאשר עינו של אדם במה שאינו ראוי לו, אם כן הוא יוצא ממה שראוי לו... שלמה המלך ע''ה רצה לומר: שהאדם לא יהיה רודף להגיע אחר העושר רק שיהיה מסתפק במה שנתן הש''י אליו ולא ירדוף בכח ובחזקה להתעשר....''
וכך אפשר להבין את דברי חז'ל ש"הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'' (פרקי אבות) שהיסוד של שלושת המידות הגרועות הנ''ל הוא שהאדם לא מסתפק במה שיש לו בעולם ובמה שמוכן לו. הוא רוצה עוד, ולכן הוא מקנא באחרים, יש לו תאווה לעוד ועוד ועד שהכבוד לא יבוא על סיפוקו הוא לא ינוח. אך זה דווקא מה שגורם לנפילתו וליציאתו מן העולם, מכיוון שכדברי הגמרא בברכות לא רק שאין נותנים לו משמיים את מה שלא מגיע, אלא אף לוקחים לו את מה שכבר יש לו. 
עלינו לשאוף לחיים של ''שמח בחלקו'' ,להתמלאות באמונה וביטחון שמה שיש לנו זה הדבר הטוב ביותר בעולם, ויחד עם שאיפות להתקדם בעבודה, פרנסה ואף עבודת ה' ,לא לדחוק את השעה, לא לרצות את מה שלא בשבילנו ולא להגזים במרדף אחרי כבוד, אושר, עושר מוגזם ומדומיין שלא באמת שייך לנו.
כל הלקיחות שלנו בחיים צריכות להיות לקיחות ראויות, של מה שראוי לנו, מה שמתאים לנו ומיועד לנו מן שמייא, ולא לקיחות של כוחנות, קנאה ותאונות. לקיחות של התדמות לאחר, כבודה מדומה, והתמכרות למציאת חן כלפי אחרים.
 נזכה להופעת הלקיחה הראויה בכל מדרגות החיים, הפרטיים והכלליים ,ומתוך כך להופעת רוחו של דוד המלך ע''ה שדווקא הוא אמר ''ואנכי תולעת ולא איש''.
שבת שלום
מנחם נוביק