חיפוש

פרשתנו, פרשת מטות-מסעי, פותחת בענייני נדרים, בכח הדיבור של האדם והשפעתו על המציאות. גם בהמשך הפרשה, מתוארת הנקמה במדיין, הקשורה, כמובן, לתיקון עצת בלעם המדייני, שניסה להחטיא את ישראל בפיו.

הרב רונן טמיר א' אב תשע"ח

פרשתנו, פרשת מטות-מסעי, פותחת בענייני נדרים, בכח הדיבור של האדם והשפעתו על המציאות. גם בהמשך הפרשה, מתוארת הנקמה במדיין, הקשורה, כמובן, לתיקון עצת בלעם המדייני, שניסה להחטיא את ישראל בפיו.

 לא לחינם, פרשת נדרים פותחת במילים: "זה הדבר אשר ציוה ה' ". הדיבור אינו רק כלי לתיאור המציאות. הדיבור מחולל מציאות. ננסה להתבונן מעט בעניין זה, לאורו של הרב קוק (שמונה קבצים, קובץ ז', פ"ז): "הנדר הוא עומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה, שמתגלם בביטוי ובמעשה. "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו- יעשה", היא ערובה על האמוניות הטבעית, שתשמר את עמדתה, ולא תהיה נשטפת בשטף האורה הגדולה של החובה החוקית, הנתונה מגבוה".

קדושת הנדרים, מבטאת את כוחו של האדם לקבוע מציאות בהבל פיו. האדם נקרא "מדבר", כביטוי למעלתו הגדולה, הטמונה ביכולתו לשנות ולהשפיע בכח הדיבור, המבטא מחשבה.

כך מבאר הרב את החומרה שבחטא לשון הרע (עין אי"ה שבת א', עמ' 198): "יסוד הדבר, מפני מה פןעלת כל כך לשון הרע את פעולתה, ובמה כח הדיבור יפה כל כך לפעול על הלבבות... הוא מפני שכח הדיבור הוא כח נפשי עצום, יוצא מהתמצית של כל האדם הפנימי, מעצתו הרצונית שהכליות יועצות, ומבינת הלב איך לכוננן את העניינים אל החפץ שעל פי העצה והציור הפנימי שבכח הלשון, לפרטי הדיבורים- איך לפעול בהם על נפש השומע. כל אלה מתחברים יחד, לכח אחד היוצא בכל עז, על ידי הפה המגלה ומוציא לחוץ".  

כח הדיבור, הוא תמצית של כלל הכוחות הרוחניים שבאדם. כל מחשבותיו, רצונותיו, ומאווייו- מתבטאים על ידי הדיבור.

במקום אחר, מבאר הרב את התנאים הסביבתיים, המאפשרים לכח הדיבור להתגלות במלוא עוצמתו. (אורות הקודש ג', עמ' רפ"ח): "בחוץ לארץ, אין מתגלה כי אם הערך של המעשה. ובארץ ישראל- הערך של הדיבור, ובבית המקדש- הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש, המתנוצצת בארץ ישראל...מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי 'קדושתן- אף שהן שוממין'. ובחוץ לארץ, מתגלות התנוצצויות קטנות של אלה הערכים הנעלמים, כמאן דחזי בתר כותלא (-כמי שרואה אחורי הכותל), מפני הצפיה הגדולה לתשועת ה', לבניין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבניין בית המקדש, הקשורה בליבן של ישראל".

ככל שהאדם מצוי בסביבה רוחנית יותר- כך ערכן של פעולות עדינות, כמו הדיבור- גדול וגלוי יותר. לכן, חלק מהשאיפה לגאולה ולהשבת השכינה לציון- כרוכה בהשבת הדיבור מהגלות, בהוצאה לפועל של היכולת האנושית לשינוי המציאות על ידי הדיבור. לא רק השראת שכינה גורמת לעידון המחשבה והדיבור, גם להיפך- תיקון המחשבה והדיבור הם המביאים להשראת שכינה.

בהקשר זה, האדם דומה לקב"ה, שברא עולם בדיבור- "הוא אמר ויהי". אנו חותרים לתיקון שלם, בו יהיה ניכר לכל ערכו של דיבור קודש.

מסיים הרב: "לכל מי שמצפה יותר לישועה- ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו".

הרצון, והציפיה, לרומם את המציאות כולה ולחבר אותה אל שורשה העליון- הם אלה שמעלים את חשיבותו ופעולתו של כח הדיבור מדיבור מתאר לדיבור יוצר, מדיבור המבטא את המציאות המעשית, לדיבור המחולל מציאות.

יה"ר שנזכה לרומם ולעדן את המחשבה והדיבור, במישור האישי, וגם במישור הכללי, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה בקרוב, ולהופעת השכינה בשלמותה בבית קדשנו ותפארתנו, במהרה בימינו, אמן.

שבת שלום וחודש טוב ומבורך!