חוקה לישראל!
פרשתנו פותחת במילים "זֹאת חוּקַּת הַתּוֹרָה...וְיִקְחוּ...פָרָה אֲדוּמָה תְּמִימָה...", הזאת אפרה של פרה זו מטהרת מטומאת-מת. תהליך זה איננו נקרא בכינוי הרגיל, 'מצוה', או 'משפט' אלא בשם הייחודי "חוקה".
הרב יהושע וידר ד' תמוז תש"פ
פרשתנו פותחת במילים "זֹאת חוּקַּת הַתּוֹרָה...וְיִקְחוּ...פָרָה אֲדוּמָה תְּמִימָה...", הזאת אפרה של פרה זו מטהרת מטומאת-מת. תהליך זה איננו נקרא בכינוי הרגיל, 'מצוה', או 'משפט' אלא בשם הייחודי "חוקה". מה בין 'משפט' ל'חוקה'? על הפסוק "אֶת מִשְׁפָּטַיי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חוּקוֹתַי תִּשְׁמְרוּ..." (ויקרא יח, ד) אומר רש"י: " 'מִשְׁפָּטַי' – אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן" כלומר: אלו ציוויים המופיעים בתורה, אך גם לולא נאמרו בה היו בני-אדם מקפידים עליהם מפני שהם תואמים אמות מידה מקובלות של מוסר אנושי או כללי התנהגות תקינים בחברה. לעומת זאת 'חוּקוֹתַי', מבאר רש"י, הם "דברים שהם גזֵרת המלך, שיֵצר-הרע משיב עליהם 'למה לנו לשומרן?' ואומות-העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מֵי-חטאת".
מצוות רבות בתורה מוּבָנות לנו. עם ההקלה שאנו עשויים לחוש בגַלוֹתנו שהבנתנו האנושית תואמת לכאורה את רצונה של התורה מאיתנו טמון בכך גם סיכון – שנאמץ את הנוהַג לשפוט את כל מצוותיה של התורה רק לפי אמת-המידה של שִֹכלנו-אנו, ואז כשנמצא בה ציוויים שאינם מובנים לנו ספק אם תחיה בקירבנו המידה הראויה של קבלת-העול כדי לקיימן על אף זאת. יצר הרע מבפנים ואומות-העולם מבחוץ עלולים לשאול שאלות שבאמת לא תהיה לנו עליהם תשובה הגיונית לגופו של ציווי.
כך מופיע גם במדרש לפרשתנו: "לא המת מטמא ולא המים מטהרין, אלא אמר הקב"ה: חוקה חקקתי, גזֵרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזֵרָתִי..." 'חוקה' היא ביטוי לדבר החקוק בעצמוּתה של המציאות, במקום עמוק מכדי שהשֵֹכל האנושי יכיל. ה'גזֵרה' איננה צו שרירותי של רודן אלא גזִירת המציאות בשורשה כך שהמוות הינו הפיך וזמני, ולא כפי הנראה לנו. אשרינו שתורתנו כוללת את חוקי-המציאות היסודיים ואיננה משועבדת לחולשת השגתנו!
שבת שלום ומבורך!