המדבר: מקום, תקופה ודרך
תקופת המדבר היא מסלול להכשרת הלבבות לעבוד את ה' בכל מצב. להכיר טובה אל ה' מתוך תודעה ש''עינינו לך תלויות'' ולהתפלל על כל הצרכים הגשמיים והרוחניים כאשר חיים במציאות של חיים ארציים בארץ ישראל.
הרבנית אתי אלסטר כ"ה אייר תשפ"ב
בספר שמות בפרשת וארא נאמרו ארבע לשונות של גאולה ותכלית היציאה ממצרים לקבל תורה במדבר סיני ולהכנס לארץ ישראל . היציאה אל המדבר נחשבת כזכות לעם ישראל ..." זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך , לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'' [ירמיהו ב' ב]. עצם היציאה של עם שלם אל המדבר בחפזון , בלי להתכונן מראש ולהכין צידה לדרך הוא קושי גדול , אך עם ישראל לא שאל שאלות ויצא לדרך. זכות זו של עם ישראל נובעת מ''אהבת כלולותייך'' - אהבת עם ישראל להקב''ה בכל מצב - אהבה שאיננה תלויה בדבר .
התכנית היתה להכנס לארץ ישראל תוך שלושה ימים מהר סיני . כך אמר משה ליתרו בפרשת בהעלותך ''נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם'' [במדבר י' כט] ומבאר רש''י - ''נוסעים אנחנו אל המקום'' - מיד עד ג' ימים אנו נכנסין לארץ שבמסע זה הראשון נסעו על מנת להכנס לארץ ישראל אלא שחטאו במתאוננים ...
וכך במהלך הפרשיות [בספר במדבר] מתברר שהמדבר איננו תחנת מעבר קצרה ממצרים לארץ ישראל בה אנחנו מקבלים תורה כדי להיות ''ממלכת כהנים וגוי קדוש'' בארץ ישראל .
המדבר הופך להיות מקום בו עם ישראל חי ונודד ממסע למסע במשך ארבעים שנה.
עם ישראל נמצא במצב של חוסר וודאות ''על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו''. המדבר איננו רק מקום אלא תקופה מתמשכת בחיי עם ישראל בה צורת החיים היא ניסית : מן יורד משמים , באר מתגלגלת ממקום למקום ועמוד ענן שמלווה אותם .
אך תקופת המדבר איננה רק מציאות בה עם ישראל זכה להנהגה ניסית שמיימית . תקופת המדבר רצופה במשברים גדולים: המשבר בתבערה, קברות התאווה והמשב ר הגדול מכולם , חטא המרגלים שבגללו נגזר על כל הדור של יוצאי מצרים למות במדבר וכל עם ישראל דור האבות ודור הבנים צריך לנוע ממקום למקום במדבר במשך ארבעים שנה .
ויש לשאול : על דור יוצאי מצרים נגזר למות במדבר בגלל חטא המרגלים אך אפשר היה להם למות בפרק זמן קצר . מדוע זה לוקח ארבעים שנה ? מדוע דור הבנים צריך לסבול חיי נדודים בתנאי מדבר במשך ארבעים שנה? והרי הם לא חטאו ?
ויש לומר: תקופת מדבר הארוכה לא נועדה רק להעניש את דור יוצאי מצרים שבמשך ארבעים שנים ינועו במדבר ללא תכלית [=להכנס לארץ ישראל] עד שכל הדור ימות , אלא שיש תכלית עצמית לחיים בתקופת המדבר עבור דור הבנים כהכנה לחיים הארציים בארץ ישראל.
כך כתוב בספר דברים [ח' ב ] : ''וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא''. הקשיים בתקופת במדבר הם אבן בוחן לעם ישראל האם הוא ישמור את מצוות ה' בכל מצב , גם בעתות משבר במציאות החיים הקשה במדבר. ואכן מנסיון זה מתברר שעם ישראל ישמרו את מצוות ה' לעולם [רמב''ן].
אך יש תכלית נוספת לחיים במדבר: [שם פסוק ג] :" וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם".
יש דגש מיוחד על נס המן שהתמיד ארבעים שנה וירד מדי יום ביומו. מצד אחד זה לחם שמים ''אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך'' ,ומצד שני זה היה כרוך בעינוי ורעב והמתנה עד שהמן ירד.
אי אפשר להותיר מן המן אחרי אכילתו ולשמור אותו כדי שיהיה ''בטחון תזונתי'' . וכך חיי עם ישראל היו תלויים לחסדי שמים בכל יום.
כל זאת כדי שנדע " כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם'' . ביאור הדבר: כבר בתחילת הבריאה נאמר שהקב''ה לא המטיר גשם על הארץ כל זמן שלא נברא האדם ''ואין מכיר בטובתן של גשמים'' [רש''י בראשית ב' ה] וכאשר האדם נברא הוא הכיר בטובה של הגשמים וידע שהם צורך לעולם והתפלל עליהם.
וכך גם תקופת המדבר הביאה את האדם לתודעה מתמדת שהאדם תלוי בהקב''ה ''במוצא פי ה' '' , וע''י תפילה וקיום מצוות האדם יקבל את כל מחסורו מה' ויגיע לידי הכרת הטוב לבורא העולם .
לסיכום: תקופת המדבר היא מסלול להכשרת הלבבות לעבוד את ה' בכל מצב. להכיר טובה אל ה' מתוך תודעה ש''עינינו לך תלויות'' ולהתפלל על כל הצרכים הגשמיים והרוחניים כאשר חיים במציאות של חיים ארציים בארץ ישראל.