בינת המצרים 20
לימוד יומי לימי בין המצרים תש"ף בנושא בית המקדש.
הרב רונן טמיר ז' אב תש"פ
"ואר"א, מיום שחרב ביהמ"ק ננעלו שערי תפילה, ואע"פ ששערי תפילה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו כו'"
האדם צריך לשלימותו [את] שלימות השכל ובזה עוד לא יהיה שלם בכל דרכיו אם לא ילוה לו שלימות [הכח] המדמה, שיהיו ציוריו וכחו הדמיוני מיוסדים על עומק היושר שבא משורת השכל והחכמה. והנה ביהמ"ק נקרא "נויו של עולם" ובית תפילה לכל העמים. הנוי האמיתי הוא השלמת [ציור] המדמה כפי השורה השכלית שמזה תמשך הדרכה מוסרית נעלה בעולם ועיקר התפילה בנויה על זה השלימות. אמנם כל זמן שמרכז השלימות הכללי של השיווי הכולל של כלל האנושיות, של השכל עם הציור והמדמה, היה בעולם, היה נקל גם לכל יחיד לכוון דרכי ציוריו ע"פ חקי השכל ובהתרומם כח המדמה היה נכון לפעול גדולות וטובות. אבל מיום שחרב ביהמ"ק ובטל מרכז הכללי של הקישור של הכחות הדמיוניים, שהם חקי הנפש האנושית, אל אור השכל, ננעלו שערי תפילה. כי כל יחיד ודאי יקשה לו מאד לרומם כחו המדמה לבדו אל מרומי השכל... (עין אי"ה)