במדבר תש"ף - סופרים אותנו! / הרב יהושע וידר

לאחר קרוב לשנה בה שהה עם ישראל למרגלות הר-סיני מתארת פרשתנו את התארגנות העם לקראת היציאה לדרך – אל הארץ בה יוכלו ליישם את חוקתה של התורה. התארגנות זאת כוללת מינוי נשיאים ולאחר מכן מיפקד העם למשפחות, לבית-אבות, לשבטים, ולאחר-מכן נחלק העם לארבעה דגלים. 

בשלב זה של דור המדבר אמורה הדרך אל הארץ המובטחת להיות קצרה, כשבסופה יגיע איש איש אל נחלתו, לשבת תחת גפנו ותחת תאנתו. האתגר שיתחדש אז יהיה שמירה מהתפוררות העלולה להיגרם כשלכל אחד כל כך נח בנחלתו הפרטית. לכן מקדימה פרשתנו וממקמת כל אחד ואחד בהקשר כולל יותר של זהותו. כשם שחייל יודע מה תפקידו ביחידת-המשנה שלו, ועם זאת הוא יודע גם לאיזו חטיבה/יחידת-על הוא שייך ועל איזה חַיִל הוא נמנה כך גם מועצמת שייכותו של כל יחיד לכלל האומה במנייתו למשפחתו, לבית אבותיו ולשבטו.

סכנה נוספת העלולה להיות כרוכה בהתפזרות לנחלות בארץ היא שכחת מקום הקודש כמרכז-החיים של האומה. לכן נחלקת האומה גם לדגלים, העוטרים ומקיפים את המוקד הלאומי המרכזי – משכן הקודש, כדי לזכור גם בארץ, שבה מרחב החיים גדול הרבה יותר, ובה המשכן כבר אינו ניצב במרכזה הגיאוגרפי של הארץ, שייעודנו ומקומנו האמיתיים נמדדים לפי מידת ואופן קירבתנו אל הקודש.

מנייתם של בני שבט לוי לבדם, לאחר המניין הכללי, נועדה אף היא להכיננו למרכזיותו של שבט זה. גם כשנתפרנס מיגיע כפינו בארץ זכות היא לנו להחזיק שבט זה מבחינה כלכלית, ולהיות שותפים בכך בעבודת הקודש שלו. כל אחד מאיתנו נספר, לכל איש יש מקום, והמקום המרכזי של כולנו – הוא הקודש.

 

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.