משפטים תש"ף - מקום לרגש / הרב יהושע וידר

במרכזה של פרשת השבוע שעבר, פרשת יתרו, עומד תיאורם של מתן-התורה ושל ההכנות אליו. פרשת השבוע, פרשת משפטים, עוסקת בהרבה פרטים מעשיים של דיני התורה בתחומים שונים כמו נזיקין ואישות, אולם בסיומה חוזר שוב תיאור מפורט יותר של ההכנות למתן-התורה. מדוע מפוצל תיאורן של ההכנות ומסופר בשתי פרשיות?

 אם נתבונן בתיאורן של ההכנות למתן-התורה בשתי הפרשיות נראה כי בפרשת יתרו ההכנה היא בעיקר רוחנית, ובמרכזה התוודעותנו לזהותנו הלאומית כ"סגולה מכל העמים" וכ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". בפרשת משפטים מתואר פן שונה של ההכנה, בו בולטת בעיקר עבודת הקמת שתים-עשרה המצבות, הקרבת הקורבנות והזיית דם-הברית על העם. בפרשת יתרו מתוארת הכנת הכרתו של העם ובסוף פרשת משפטים מתוארת עבודה מוחשית, המעוררת יותר את הרֶגש.

 ודאי שכח עוצמתי כמו הרֶגש תופס מקום מרכזי בעבודת הבורא, אולם דווקא עוצמתו של הרֶגש עלולה לגרום לכך שיתפוס מקום מרכזי-מדי בַּקשר עם הבורא, על חשבונם של ההכרה הצלולה ושל העבודה המעשית המדוייקת. במצב כזה יבלטו דווקא חסרונותיו של הרֶגש: חוסר היציבות והעמימות.

 לכן מדגישה התורה קודם כל את בניין הכרת-העם כהכנה להתגלות האלקית, לאחר מכן היא מפרטת את משמעותה של אותה התגלות בעולם המעשה היום-יומי שלנו: בהלכות נזיקין, בדיני שמירת פיקדון, בחיוב השבת-אבדה ועוד ועוד. רק לאחר שהן ההכרה והן העולם המעשי ברורים לנו מגיע תיאורו של ההיבט הרִגשי של ההכנה לתורה, כך שעוצמתו האדירה לא תהיה חסרה, מחד, אולם מאידך גם לא תגלוש אל מעֵבר לשיעור הראוי לה במכלול עולמנו הנפשי.

 

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.