יתרו תש"ף - זכור ושמור / הרב חנניה פולק

השבת, בקריאת מעמד הר סיני ועשרת הדברות, אנחנו זוכים לקבל שוב מחדש את התורה, לחיות מחדש את הזמן בו הפכנו ל'עם סגולה'- שונים ומובדלים משאר העמים, לחיות מחדש את הרגעים המרגשים שבהם הפכנו להיות עבדי ה', עם שיש לו שליחות ומטרה נעלים בעולם, עם בעל ייעוד נשגב של ממלכת כהנים וגוי קדוש, עם שזכה לקיים את הלשון הרביעית של הגאולה- 'ולקחתי אתכם לי לעם'- להיות לעם ה'.

תיאור מתן תורה ועשרת הדברות מופיעים גם בפרשת ואתחנן שבחומש דברים- משנה תורה. ויש עשרה הבדלים בין הדברות הכתובות שם והכתובות כאן, נתעכב על אחד מהם (מומלץ לראות את פירושו המקסים של הכלי יקר בפרשתנו, שחורז בביאור אחד מתוק את כל ההבדלים).

בעשרת הדברות שבפרשתנו נאמר 'זכור את יום השבת לקדשו' ואילו בפרשת ואתחנן הלשון מעט שונה 'שמור את יום השבת לקדשו'. דרשו חכמינו ששניהם נאמרו יחד- 'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע'.

'שמור' פירושו שמירת השבת ע"י הימנעות ממלאכה וחילול שבת, ו'זכור' זו מצוות עשה, וביארו חז"ל 'זכרהו על היין בכניסתו וביציאתו', כלומר, לעשות קידוש בכניסת השבת על יין וכן הבדלה על יין בצאת השבת.

הרמב"ן מסביר שבשמירת שבת יש עשה ולא תעשה, שהם נובעים מיראה ומאהבה. איסורי 'לא תעשה' באים מיראת ה' ואילו מצוות 'עשה' באים מאהבת ה', ומוסיף הרמב"ן שגדולה אהבת ה' מיראתו: כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו... הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו, ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו:

 מעבר למצווה לזכור את יום השבת בשבת, יש ענין לזכור אותה בכל יום (ע"י אמירה או ע"י הכנות לשבת),  ולא רק את יום השבת, אלא זכירות רבות נוספות, הכתובות בתורה- זכירת יציאת מצרים, זכירת מתן תורה, זכירת עמלק, זכירת מעשה מרים וזכירת מה שהקצפנו את ה' במדבר.

יש הנוהגים לומר לאחר התפילה את ה'זכירות'- את כל הפסוקים או העניינים אותם צריך לזכור, ויש שכבר תוך כדי תפילה חושבים על הזכירות, וכך כותב ערוך השלחן (סימן ס' סע' ג'), לגבי הכוונות של ברכת 'אהבה רבה'- הברכה השניה בברכות ק"ש, במילים 'ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו לשמך הגדול סלה באמת להודות לך וליחדך באהבה':

נכון הוא שכשיאמר ''ובנו בחרת...'' לזכור מעמד הר סיני, שאז בחר בנו... וכשיאמר ''לשמך הגדול'' יזכור מעשה עמלק, דאין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק... וכשיאמר ''להודות לך'' יזכור שהפה נברא להודות לו יתברך, ולא לדבר לשון הרע, ויזכור מעשה מרים, כדכתיב: ''זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים...''. וכשיאמר ''באהבה'' יזכור על מה דכתיב: ''זכור את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר''. וכשיאמר ''וזכרתם את כל מצות ה''' יזכור על שבת שקולה כנגד כל המצות, וכדכתיב: ''זכור את יום השבת''.

הזכרון לא נועד רק להתרפק על העבר, אלא בעיקר לזכור אותו כדי ליצור אחריות ומחויבות להמשך, זכירת יציאת מצרים שהפכה אותנו מעבדי עבדים לעבדי ה' וזכירת השבת יום הקדושה והמנוחה, מפתחים בנו הכרת הטוב לה'. זכירת מתן תורה שהפכה אותנו לעם ה' וזכירת עמלק שהוא ההיפך הגמור, מעצימה את הכח שלנו לקיום מצוות ולהתגבר על היצר הרע ונותנת לנו תפקיד ומשמעות, וזכירת מעשה מרים ומה שהקצפנו את ה' נועדו להפוך אותנו לאנשים טובים יותר ונינוחים יותר.

שנזכה אי"ה לקבל עלינו עול מלכותו יתברך בשלימות.

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.