בשלח תש"ף - תורת המחול / הרבנית שירה אבולעפיה

תורת המחול

בנות יקרות, אם נתבונן בכל פרשה נמצא חלק מעצמנו. הרי קווי הנפש וקווי הזמן מקבילים זה בזה, וכל שבוע אנחנו ניזונים רוחנית מהפרשה בעיקר בעומקה.

כשעם ישראל יוצא ממצרים בפרשת בשלח, אנחנו מבינות שמדובר בתופעה לכל הדורות ולכן מוזכר 49 פעמים יציאת מצרים. עלינו לצאת ממצרים, לעבור מקטנות לגדלות, מתפיסה שהיא רק שכלית, לתפיסה שכלית שמשפיע על כל אישיותנו.

למשל חיי זוג, אי אפשר לנהל זוגיות שכל מול שכל, אש מול אש, אלא צריך שהתורה שאנחנו לומדות תהייה תורת חיים, תורה שחודרת פנימה, לעורר אצלנו טוב בעיקר. 

  1. מעבר מתורה הכרתית לתורה שבגוף

בסוף הפרשה, עמלק תוקף אותנו והוא כנגד הספק שבלב והוא מולק אויביו כלומר מנתק את הראש מהגוף. עמלק אומר לנו ללמוד כמה שאפשר אבל לעולם לא לחיות את הקודש פנימה, להיות פילוסוף של הקודש בלבד. ולכן מובא בפסוק:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק (שמות יז, יא)

כנראה שיש כאן סוד עמוק ביותר, שהתורה של משה חדרה עד הידיים שלו, הקצה שלו, כלומר כל גופו תורה, והוא אם כך מקור לקדושה שצריכה לעמוד מול כל ספקנות הססנית והיא בחינה של ביטחון בה' ללא תנאי. הגמרא במסכת ראש השנה אם כך שואלת ועונה:

לא היו ידיו של משה נוצחות המלחמה. אלא כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לא היו נופלים(סוף פרק ג ראש השנה)

גם אם אדם הוא הלוחם הטוב ביותר, וגם אם הוא הרופא הטוב ביותר או האימא הטובה ביותר, יש כאן לימוד והוא שאין לנו אלא להרים את המבט שלנו פנימה עמוק, עד כדי לראות, את התורה הזורמת בגופנו, הקדושה הארצישראלית שיודעת לדבר על הגאולה אבל בעיקר יודעת לרקוד את הגאולה. 

  1. לרקוד את הגאולה

ואם כך, אחרי האירוע החשוב ביותר של כל עניינה של הגאולה, מה עושות נשות ישראל? אלא הם רוקדות, ושרות, כלומר מעבירות את העניין האלוהי של הגאולה דווקא דרך גופן:

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו, כ-כא)

וגם אנחנו לומדות תורה שנה שלמה, ואין דבר גדול מזה, להתרומם אל שורש ההוויה דרך השכל, למלא את שכלנו בציורים אלוהיים. אבל בסופו של דבר, עלינו לעורר מחדש את החושים, את הציורים הפנימיים, את החוויה, את גופנו, בכוח התורה שאנחנו לומדות. 

  1. לשמור על החושים שלנו

הראי''ה קוק בספר שמונה קבצים, מתאר את הצורך בשמירה על החושים, על הטבעיות, על הנפש, כי הרי כל חיי הרוח, כל ההכרות צריכות לחול עלינו, לחדור בתוכנו, להחיות אותנו מחדש בכל יום, לשמח את התאים שבגופנו:

החושים מתפתחים בילד לפני ההבנה, כדי שיכנס יסוד העולם בתוכיותו בלא זיוף של צללים שקוצר דעת האדם מחשיכו. רק את העולם האוריגינלי מוכרח הוא לקבל, במקורו, בלא ביאורים, לגרוס והדר לסבור, ואז יש לו יסוד נקי על מה לבסס את ההבנה, הבאה אחרי התפיסה הכללית של הבקיאות העולמית, הבאה בראשונה, ערומה מכל ביאור והבנה. העולם כמו שהוא, מעשה ידי יוצר כביר כח אשר לתבונתו אין מספר, כמו שהוא נתן הוא בלבו של אדם מראשית יציאתו לראות באור החיים, ורק על ידי הגרעין הבריא הזה ימצא אחר כך כל זרע החיים הרוחניים אשר לאדם ... (ב, שנט)

 

שנזכה לגאולת המחשבה, גאולת, הגוף, לגאולת החושים וגאולת כל כוחות חיינו, בזכות הלימוד התורה.                                     

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.