לפרשת בא תש"פ / הרב בעז נתנאל

זה מתחיל, כנראה, מכך שלכל אחד מאיתנו, עשרת המכות מסודרות בראש בתבנית מסויימת.

לי למשל הן מסודרות לפי המקום במציאות בו הן עוסקות. מלמטה למעלה (מים-דו חיים-אדמה-חיות-בהמות-גוף האדם-ממטרים-בעלי כנף-מאורות-נשמות)

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, ואף מפרשי התורה ראשונים ואחרונים, מסדרים אותן איש איש ושיטתו.

כנראה, גם לכל אחד מאיתנו ישנה איזו תבנית, גם אם לא שלמה, בתוכה אנו מסדרים אותן.

והנה, בא מישהו וזורק לך איזו מילה, וכמו בקליידוסקופ, אתה פתאום מזהה סדר חדש, שלא הבחנת בו עד עתה.

גילויים מסוג זה מעוררים בי חדווה רבה, עטויה רדיד של כיסופים אל הנסתר והעמוק שבתורה.

אז ככה. התלווה אלי היום בנסיעתי הספר "אמת ואמונה" וכפי שכתוב בכותרת המשנה שלו - "דברי תורה מרבנו הקדוש, מרנא ורבנא, מנחם מנדל זצלה"ה מקאצק"

רבי מנחם מנדל מקוצק, לא כתב הרבה חיבורים, וגם מה שהוא כתב, הוא השמיד בדרך כלל, כך שבפועל, לא נשאר בידינו דבר כתוב מתורתו.

בהיותו אלוף ימי בחרותי, ששתי למצוא לפני כך וכך שנים ספר בו מלקטים תלמידיו את אמרותיו, ודברי תורתו השונים.

בדרך כלל שורה או שתיים לא יותר.

שמחתי מאוד לקרוא בהם, למרות שהספר עצמו היה מעט בלוי, והאותיות בגופנים של דפוס "מוציא עיניים".

והנה לפני שנתיים או שלוש, מצאתיו בהוצאה חדשה מפוארת, מבוארת ומוערת, ומייד קניתיו, והנחתיו על המדף.

כגורלם של אלופים שונים מימי בחרותי, הוא נשאר על המדף, והתחיל לקבל עליו בבושת פנים והרכנת ראש את שכבת גרגרי האבק, מנת חלקו.

הבוקר, מיהרתי ליסוע, וחיפשתי מי יכול להתלוות אלי, לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, ראיתיו מנצנץ מקצה המדף וחטפתיו.

ובדרך חזרה הביתה פתחתי אותו.

בהוצאה החדשה, ישנן הפניות לפסקאות שעוסקות בפרשת השבוע. פתחתי בפסקה מס' רלג. ראו מה מצאתי:

רלג. – בעשר המכות שבאו על המצריים, נתגלו עשרה המאמרות לישראל, מכל מכה מאמר אחד, וממכת חושך, נתגלה לישראל מאמר "יהי אור".

עשרה מאמרות – הם עשרת המאמרות בהם נברא העולם (בסיפור מעשה הבריאה נאמר 10 פעמים "ויאמר ה", וכל אחד מכוון לחלק אחר בבריאה).

זאת היתה האבן הראשונה שהזיז בראשי הרבי מקאצק, ומכאן ואילך התחיל הקליידוסקופ להתערבב, והתחלתי לראות את כל הפרשיה באור אחר.

נתחיל עם הקביעה שמכת חושך מכוונת כלפי "יהי אור".

חושך הלא היא המכה האחת לפני האחרונה, ואילו מאמר "יהי אור" הוא השני ברשימה (חז"ל החשיבו את המילה "בראשית" כמאמר הראשון הכולל את כל המאמרות כולם, ואחריו באים, למעשה, תשעה "ויאמר ה'").

אז רגע, הוא לא מסדר את המכות לפי סדר המאמרות?

לא, אולי הוא טוען שהסדר הפוך?

כן, זה הגיוני, מכת בכורות שעוסקת ב"ראשית", מכוונת כנגד המאמר הראשון והוא "בראשית".

וואו!

זה הספיק לי. לא התחלתי לבדוק על הסדר, האם כל מכה מקבילה למאמר מקביל.

עצם הגילוי המרעיש שישנה הקבלה, הספיק לי. ולא רק שישנה הקבלה, אלא שביציאת מצרים הסדר הפוך ממעשה הבריאה.

עכשיו צריך לעכל ולעבד.

מה זה אומר לי?

אני מאמין, שיציאת מצרים הלאומית מסמלת את יציאות מצרים הקטנות הפרטיות שלנו.

כל אחד ומיצריו הוא.

ממשיך הרבי מקאצק בפיסקה נוספת:

רלו. – במכת חושך נסתלק ממצרים מאמר "ויהי אור", ולעומתם זכו ישראל לאור שנברא ביום הראשון, שאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו.

היציאה מן המיצרים היא, אם כן, תהליך עקבי של פירוק והרכבה.

אני מפרק אבן אחת מן המיצר, וכנגדה אני בונה במרחב אבן חדשה.

והתהליך הוא מראה הפוכה למעשה בראשית.

גם המיצר בתוכו אני נמצא נוצר במעשה בראשית, והדרך לצאת ממנו היא להתחיל לפרק אותו אחורנית, אבן אחרי אבן.

ומול כל אבן מקולקלת שאני מוציא, אני מניח אבן חדשה בריאה וטובה, עד שמגיעים אל הראשית, אל היסוד.

 מדוע זה הפתיע אותי כל כך?

יען כי תמיד חשבתי שהדרך לצאת מן המיצר, היא לבנות מחוצה לו עולם חדש, ממש מן היסוד.

וכאן קרה תהליך הפוך, יש כאן טיפול במיצר מהסוף להתחלה, ובמקביל בניית העולם החדש. טיפול שמסתיים בהחלפת היסודות, בהחלפת ה"ראשית". בכורי ישראל הוקדשו באותם רגעים, הם היסוד, הם הראשית, אבל להבדיל ממעשה בראשית, זה קרה רק בסוף.

באמת, וואו. ותסלחו לי שאני כה מתלהב.

זה הזכיר לי, אמנם בדמיון מה את השאלה המופיעה בגמרא במסכת שבת (דף סט ע"ב) מה קורה לאדם שהולך במדבר ואיבד את סדר הימים. כיצד הוא מייצר שבת לעצמו? רב הונא אומר – יעבוד 6 ימים וישמור שבת, ולעומתו חייא בר רב טוען ההיפך – ישמור שבת, ואז יעבוד 6 ימים.

האם השבת פותחת את השבוע, או מסיימת אותו?

מה הסדר הנכון?

בדומה לכך, הגמרא בתחילת מסכת פסחים מתלבטת מי קודם למי, הלילה ליום, או היום ללילה?

האם הלילה הוא סיומו של היום? או הלילה הוא ההקדמה אל היום הבא?

וכנראה שלפעמים כך ולפעמים כך.

לפעמים אנו בוראים לעצמנו עולם חדש, קמים מחר בבוקר ומתחילים מבראשית, ולפעמים אנו יוצאים מעולם קודם בו חיינו, ואנו עוברים תהליך איטי של פירוק והרכבה מחדש, עד שאנו מגיעים בסוף ל"בראשית".

מה נכון, ספר בראשית, או ספר שמות?

כנראה, כל אחד כותב, בסופו של דבר, את הספר שלו, בדרכו הוא.

 

ברכות ואור

שבת שלום!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.