ויצא תש"ף - "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה" / הרב רענן ביגון

בשבת זו אנו זוכים להיפגש לראשונה עם השלבים הראשוניים של הקמת עם ישראל. על ידי יעקב אבינו שזכה לגדל את שנים עשר שבטי י-ה.

בתחילת הפרשה אנו נפגשים עם החלום: "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" ומבאר רש"י - "מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע. וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו". נשאלת השאלה: מה ברר הקב"ה ליעקב במחזה הסולם?

אם נתבונן מה עובר במחשבותיו של יעקב, השאלה העיקרית שניצבת לפניו היא "איך אני שורד את התקופה הקשה הזו" שהיא בעיקרה עניין של בריחה והישרדות בגלות הכפויה.

בא בורא עולם בחלום ומראה לו שיש מלאכים מיוחדים שבאים ללוותו בתקופה זו. וכידוע מלאך זה שליח. ומלאך מלווה משמעותו שיעקב עצמו נמצא בשליחות. אין פסק זמן, אין מצב בחיים שכל עניינו הוא רק לשרוד. גם במצבים שבאופן חיצוני אין הארת פנים, אין גאולה. וכאן אנו נכנסים לסוגייה כיצד מתייחסים לגלות. האם עכשיו לא קורה כלום ואנו מחכים למשיח, או שגם הגלות היא הנהגה אלוקית שבונה את העתיד?

וכך נראה להבין את הבטחת ה' "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ" לא רק בממד הפיזי ואפילו לא רק שמירה רוחנית.  אלא הקב"ה מציב יעדים ושליחות לתקופה המסובכת של הגלות בחרן, ועשייה זו היא שתחזיר את יעקב בסוף לארץ ישראל. ולפי זה "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" - אני לא אניח לך לנוח בגלות. כלומר יש כאן גם הבטחה וגם צווי. 

עכשיו נוכל להבין את התגובה המופלאה של יעקב "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי" ה'משך חכמה' מדייק שיעקב מזכיר שם " ה' " ולא אלוק' ולא אל שדי, וזה אינו מקרה שהרי בספר שמות אומר ה': "וארא אל אברהם יצחק ויעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם", מבאר המשך חכמה - "ולכן בכל הספר לא תמצא אני ה' רק אני אל שדי רק אחרי יציאת מצרים שכבר נתקיימה גזירה של ועבדום וענו אותם התחיל להראות בשם הויה", כלומר יש התגלות אלוקית שמדגישה את ההשגחה האלוקית "אלוקים"  ויש התגלות שמדגישה את החסד האלוקי "אל שדי" ואלו הנהגות ששייכות למדרגת האבות. אך שם הויה משמעותו התגלות של פעולה אלוקית שמתגלית בפועל באנושות. וזו המדרגה של עם ישראל, שהיא גילוי שם ה' בעולם. ולכן באופן טבעי יעקב מצפה שהבריחה שלו היא חלק ממהלך אלוקי. ואכן בדבר ה' בחלום נאמר "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה'". מסיים ה'משך חכמה': "וזה שאמר "ויקץ יעקב וכו' ויאמר אכן יש ה' כו' ואנכי לא ידעתי" שלא ידעתי מדה זו מאבותי ולא הורו לי דרכי השם בזה השם הנורא".

יעקב מסיים דבריו "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים " ומבאר האבן עזרא: "וטעם והיה ה' לי לאלהים - זה השם הנכבד כי כן כתוב והנה ה' נצב עליו ובפרשת ואלה שמות תמצאנו". כלומר, יעקב מתחייב שהוא ינהיג את עצמו כפי הנהגת שם הויה. והמשמעות היא שאני רואה את עצמי כשותף עם הבורא בגילוי שמו יתברך בכל יום ויום.

וכבר אמרו חז"ל  "מעשה אבות סימן לבנים" ואם כן אנו בניו, צריכים לחיות באותה תחושה, לשאוף להבין מה השליחות הרוחנית שמוטלת עלינו בכל מצב בחיים הפרטיים והכלליים. אין פסק זמן ואין משמעות ל"ממשלת מעבר" שצריכה רק לשרוד. ובעזרת ה' נזכה להמשיך לעלות במעלה הגאולה במהרה בימינו.

שבת שלום ומבורך!

 

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.