שבת שובה תש"ף - עניינו של יום הכיפורים / הרב מיכאל ברום

הרמב"ם קרא להלכות של יום הכיפורים "הלכות שביתת העשור", והוא כותב שיש ביום הזה מצווה לשבות מאכילה ושתיה וכל חמשת העינויים.

פירוש הדבר שהיום הזה שנקרא שבת שבתון ביום הזה אנחנו בעצם מתנתקים לגמרי מהגוף. למרות שאנחנו מדברים על כך שהרעיון שלנו בעולם הזה זה לקדש את הגוף ולקדש את החומר, אבל אין אפשרות לקדש את החומר הזה אם לא יהיה יום אחד בשנה שבעצם אנחנו רק עם הנשמה.

זה כתוב במדרש על הפסוק בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". אומר המדרש: יום אחד - זה יום הכיפורים. ביום הזה הכל אחד, יש רק את הקב"ה.

על אברהם אבינו נאמר שהוא נימול "בעצם היום הזה". כתוב בפרקי דרבי אליעזר, עצם היום הזה - זה יום הכיפורים. הרעיון שאברהם אבינו נימול ביום הכיפורים משמעותו שביום הזה אין עורלה. עורלה זה בעצם כל הקליפה החיצונית.

הגמרא אומרת שגימטריה של השטן זה 364 אבל יש לנו בשנה לימות החמה 365 יום. יש יום אחד בשנה שהשטן לא מקטרג - זה ביום הכיפורים.

ביום הכיפורים אנחנו שובתים מהחומר, מתנקים מהחומר ורק דבוקים עם הנשמה, לכן אנחנו כל היום נמצאים בתפילות בשביל להיטהר. ולכן גם יום הכיפורים מכפר. היום הזה מכבס לנו את כל העוונות, מטהר אותנו כי אנחנו באמת במקום הנקי.

מתוך יום הכיפורים אחר כך אנחנו משפיעים על כל השנה. אחר כך נכנסים לחג הסוכות ולכל ימות השנה ואז יש לנו אפשרות לקדש את החומר. אבל אי אפשר לקדש את החומר לולא אנחנו יום אחד בשנה מגיעים למקום הכי גבוה שהוא מנותק מהחומר.

וזה מסביר לנו למה יום הכיפורים תמיד יחול רק בימים או שני או רביעי או חמישי או שבת ולא יכול לחול בימי ראשון, שלישי ושישי. בימים ראשון, שלישי ושישי נבראו דברים שיכולים לקבל טומאה: ביום הראשון האדמה, ביום השלישי העצים ובשישי בעלי חיים. ביום כיפור אין מגע עם הטומאה ולכן הוא חל רק בימים שנבראו דברים שלא יכולים לקבל טומאה: ביום ראשון הרקיע, ביום רביעי המאורות ובחמישי העופות. ובשבת קודש זה שבת.

ולכן אנחנו מברכים כל שנה עם כניסת החג שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לזכות להיות בעולם הזה ביום שהוא בעצם מעין עולם הבא. זה יום כמו עולם הבא לכן היום הזה נקרא שבת שבתון.

יהי רצון שנזכה בעז"ה אכן מתוך היום הזה להתחבר לקודש וזה ישפיע לנו לכל השנה. שנזכה לגמר חתימה טובה.

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.