כי תבוא תשע"ט - ביכורים וביעור מעשרות / הרבנית יעל יעקובוביץ

פרשת כי תבוא פותחת בשני נושאים דומים. האחד מצוות ביכורים והשני מצוות ביעור מעשרות. מעניין להעמיק ולראות ששתי המצוות עוסקות בנתינה ובשתיהן מתווספת אמירה למצווה.

הביכורים ניתנים לכהן בבית המקדש והמעשרות ניתנות לכהן ללוי ולעני. החלק העקרי במצוות ביכורים הוא "מקרא ביכורים" שמוכר לנו מליל הסדר, ולמעשרות מתלווה "ווידוי מעשרות". "מקרא ביכורים" כולל בתוכו את תהליך ההתהוות של עם ישראל: אברהם אבינו, הירידה למצרים והשעבוד, יציאת מצרים והכניסה לארץ. בתום המהלך הזה אומר החקלאי: "...ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה'..."(דברים כו,י)

לכאורה מה הקשר בין הבאת ביכורים לסיפור התהוותו של עמ"י?

התהליך שאותו עובר החקלאי דורש הרבה מאמץ והשקעה. בסוף התהליך סוף סוף רואה החקלאי את תוצאות השקעתו הרבה. במקום להתנהל באופן טבעי ולאכול ישר מהפרי שהבשיל הוא עוצר, לא רץ לחטוף מפרותיו. הוא מביא את ביכורי הפירות אל המקדש אל הכהן ובמילותיו משייך את עצמו אל השורש, אל המקור. הסיפור האישי שלו לא התחיל ונגמר בו אלא הוא מרחיב את המבט ומבין שמי שמנהל את העולם זה הקב"ה. הקב"ה שבחר באבות ובעמ"י, הוא אשר הוריד אותם למצרים והוציאם משם והביאם לארץ ישראל. הוא בהשגחתו אפשר את צמיחת היבול .

החקלאי מחבר את עצמו אל השורשים שלו. אל המקור של כל מהות חייו. החיבור הזה מוציא את האדם מפרטיות יתר, שומר על האדם שנפגש עם יכולותיו מפני הגאווה המדומה. הוא מבין שהיבול הזה שלכאורה הוא פרי המאמץ שלו הוא לגמרי מהשם יתברך.

במצוות ביעור מעשרות יש גם את מימד הנתינה שגם היא מנתבת את האדם שלא ישקע בפרטיותו, שייתן מהשפע שלו לסביבתו. אך יותר מכך יבטח בה' שלא יחסר לו בעקבות הנתינה. גם למצווה זו מתווספת אמירה, אמירת "ווידוי מעשרות"  אשר בה שני חלקים. החלק הראשון עוסק בווידוי על עצם קיום המצווה בדיוק הנדרש. החלק השני הוא בקשה מה'. באופן מפתיע הבקשה אינה פרטית על האדם עצמו. "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותנו ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו, טו) - האדם שמעשר מעשרות מבקש ברכה על כל עם ישראל.

מה הקשר לכל עמ"י?? למה הוא אינו מבקש ברכה פרטית על עצמו, על פרנסתו?

נראה כי בשתי המצוות יש נקודה משותפת.
ברגעי שיא, כשהאדם חווה שפע, התורה עוזרת לאדם לא לשקוע בפרטיות יתר, התורה עוזרת לאדם לקשר את עצמו למקור השפע אלוקי וכן להרחיב את מבטו  אל אבותיו, עמו וייעודו. הקישור שלנו אל הכלל אינו מבטל אותנו ואינו מצמצם את חיינו אלא ההפך הוא מקשר אותנו אל גודל, הוא מפגיש אותנו עם גודל בתוכנו שעובר אלינו בדי אן איי של עם ישראל.

כך גם הזוג שעומד ביום שמחת ליבו תחת החופה עשוי לחוות את היום כסיפור אהבה פרטי. אך הליווי לחופה הוא על ידי ההורים ואף מתחת לחופה הם אינם עומדים שניהם לבדם. מתחת לחופה עומדים הדורות הקודמים, האבות והאמהות ואף לעיתים הסבים והסבתות. אנשי התורה מברכים, מקדשים ומהווים עדים למעמד המקודש. בסיום החופה אנו מזכירים כי בניית הבית הפרטי הזה היא חלק מתהליך כללי של גאולה, שכל בית פרטי שנבנה מהווה נדבך בבניין ירושלים.

הקישור אל הכלל מציל אותנו משקיעה בפרטיות וקטנות.
הקישור אל הכלל מעצים אותנו, נותן לנו עוגן של דורות וקישור אל הנצח.

שנזכה לבשורות טובות ושבת של שלום!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.