קרח תשע"ט - "כל העדה כולם קדושים" / הרבנית מעיין הנדלר

המחלוקת של קורח ועדתו מבררת נקודה חשובה ומשמעותית, אבל באה בעיתוי מפתיע דווקא לאחר חטא המרגלים. הציווי על הכהונה הגדולה של אהרון התרחש כבר קודם, ביום השמיני לימי המילואים, אם כן, למה התעכב קורח עם טענותיו על המינוי הזה עד עכשיו?

האדמו"ר הזקן, כותב ב"ליקוטי תורה" שהמרגלים חטאו בכך שלא רצו לרדת מעולם המחשבה אל עולם הדיבור והמעשה, וביקשו לקיים את התורה והמצוות בצורה רוחנית. השהייה של עם ישראל במדבר דומה להימצאות בעולם המחשבה – עולם אידיאלי ושלם, שניזון מן האלוקות ויש בו הגנה מן החומריות הכלולה בחיים האמיתיים. הכניסה לארץ ישראל, לעומת זאת, מביאה איתה עיסוק בעולם החומר והורדה של האידיאלים אל תוך מציאות חסרה ושברירית.

התוצאה של החטא לימדה את המרגלים ואת העם כולו שה"ירידה" אל עולם המעשה מבורכת ורצויה. הקב"ה נתן תורה לישראל כדי שיקיימו אותה הלכה למעשה בעולם גשמי. זוהי מעלתה וזהו היופי שלה.

אחת העוצמות של עולם המעשה היא בשוויון שהוא יוצר בין כל מקיימי המצוות. ההלכה אינה ייחודית לכל אדם, אלא מתייחסת לכולם בשווה. אמנם יש מצוות ששייכות רק לחלקים מן העם, אך רובן המוחלט של המצוות שווה לכולם. המזוזה שכל אדם מישראל מצווה לקבוע בפתח ביתו היא אותה מזוזה, ואין זה משנה אם הקובע הוא תלמיד חכם או עם הארץ, כהן גדול או אדם פשוט מישראל. השוויון הזה אינו נמצא בעולם המחשבה. הכוונה שאדם מכוון בשעה שהוא קובע את המזוזה על פתח ביתו ייחודית לו, ומותאמת למדרגה שלו בעבודת ה', להתקשרות הנפשית ולדעת האלוקים שהוא בנה לעצמו.

עולם המחשבה מלא מדרגות עד אין קץ, כל אחד דבק בה' על פי כוחו, על פי השערות ליבו ועל פי השערים שדרכם ה' מתגלה לו. הקביעה שעולם המעשה חשוב יותר ממוססת את ההדרגה הזאת, ומדגישה את השוויון שבין כל המדרגות: בשורה התחתונה כולם מקיימים בדיוק את אותן ההלכות.

זה היה הרקע למחלוקתו של קורח. מן המקום הזה בא קורח לטעון "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'". אם כולנו שווים במעשה המצווה, אולי אין כל ערך לעולם המחשבה, שבו יש מדרגות שונות שנישאות זו מעל זו?

הרבי מלובביץ' מסביר שמשה רבנו ענה על כך במילותיו: "בֹּקר ויֹדע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו" כפי שפירש רש"י "ומדרשו... אמר לו משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בוקר לערב כן תוכלו לבטל את זו".

הקב"ה ברא את הערב כשם שהוא ברא את הבוקר. שניהם תוצאה של רצון ה', ושניהם ממלאים תפקיד בבריאה. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהבוקר מואר, ומביא איתו עירנות, התחדשות וחיים, ואילו הערב חשוך, ומביא שינה, התכנסות והפוגה.

אמנם המעשה הוא העיקר, אך אנחנו איננו מוותרים על הכוונה. עלינו לשאוף שהמעשים שלנו יהיו מן הסוג של ה"בוקר" ולא מן הסוג של ה"ערב". שיהיו מוארים, מלאים רצון וכוונה, מלאים אהבת ה' ויראתו על פי המדרגה הייחודית לנו, יחד עם רצון לעלות ממדרגה למדרגה.

יזכנו ה' לקיים את תורת ה' לפרטיה המעשיים מתוך כוונה גדולה ואור גדול.

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.