בחוקותי תשע"ט - סוד האומץ / הרב יהושע וידר

בפרשתנו מסתיימת שהותו של עם ישראל למרגלות הר סיני, בו עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית של עם ישראל. היותה של התורה לא רק מערכת כללי התנהגות אלא נשמת-אפנו הלאומית מתבטאת בברית המופיעה בפרשה. ברית זו מגלה לנו כי השפע הכלכלי והחוסן הלאומי הינם ביטוי למצבנו הלאומי השלם, מצב של קירבת ד'.

 לעומת זאת, כשהתרחקנו מזהותנו הלאומית האמיתית הגיעה האומה למצב בו חדלה זמנית אפשרותנו להתקיים כיֵשות לאומית, וההשגחה האלקית שילחה אותנו לגָלוּת, עד תום תהליך ההיטהרות וההתפייסות. גלות איננה רק מצב לאומי מושפל אלא גם מעמד נפשי, כמתואר בפרשתנו, בקללות שבברית: "וְהַנִּשְׁאָרִים...וְהֵבֵאתִי מוֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצוֹת אוֹיְבֵיהֶם..." (כו, לו) מצב שיביא למנוסת-בהלה מפני "קוֹל עָלֶה נִידָּף" (שם). חוסר ההכרה בערכנו הפנימי, בסודה העמוק של נשמתנו מביא לפחד מפני כל אויב, בשל תחושת תלישות מהמשענת הפנימית הקיימת בגנזי נשמתנו אך איננה זמינה תמיד כשאיננו יודעים להכירה.

 השבוע ציינו את הסתלקותו של רבי שמעון בר-יוחאי. רשב"י זכה להיות מעמודי התווך של גילוי חלק הסוד שבתורה, והיה גם בין גדולי התנאים שהתנגדו לשלטון הרומאי, עד שנאלץ להימלט למערה בה נכתב ספר הזוהר. אם התלישות מסודנו הפנימי מביאה למצב של מורך-לב הרי שדמותו של רשב"י מבטאת את ההיפך הגמור מכך: ההכרה בסודות הכמוסים בתורה ובנשמות ישראל היא המביאה גם לאומץ אישי ומדיני. כזה היה גם רבי עקיבא, שעם כל גדלותו הענקית בתורה שימש כנושא כליו של בר-כוכבא (כלשון הרמב"ם) וכאלה היו גם רבותינו הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה בדורותינו. יתן ד' שההתחממות לאורה של אש הסוד והעצמאות הלאומית תאיר את המשך דרכנו הלאומית והאישית.   

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.