קדושים תשע"ט - הפטרת מחר חודש / הרב בעז נתנאל

הבה נעיין בהפטרה שנקרא השבת.

"מחר חודש".

לא דבר מצוי הוא, אם בכלל, שקוראים הפטרה בשבת על שם אירוע שיחול אחרי השבת.

הרי לא נכריז בהפטרה, "מחר פסח", "מחר חנוכה" וכדומה. במה זכה ראש חודש, שאנו מייחדים לו הפטרה המכריזה – מחר חודש?

ועוד, נוסיף ונשאל, מה יש בהפטרה הזאת , התורם להבנת עניינו של ראש חודש.

האם רק הפתיחה שלה – "וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ"?

מעט קלוש.

ומה כן?

חשבתי לעצמי, ואשתף אתכן, ואם תגיבו (למייל, לנייד) אולי ,בעזרת ה', נוציא דבר אמת יחדיו.

דוד המלך מסמל את מידת המלכות מבין הספירות, ומידה זו מיוצגת בלבנה.

בסוף ברכת הלבנה, שאנו אומרים במוצאי שבת פעם בחודש, אנו מברכים את ה' על התחדשותה של הלבנה, ומזכירים בסוף הברכה "דוד מלך ישראל חי וקיים".

דוד הוא המייצג את הלבנה, הוא מסמל את התהליך המבורך של הירידה והעליה.

של ההתכסות וההתגלות.

הוא מסמל את היכולת לומר "חטאתי" אחרי מעשה בת-שבע, ולשוב בתשובה. "דוד הקים עולה של תשובה".

הוא מסמל את היכולת לנוס מפני אבשלום בנו, ובשל כך לאבד למספר חודשים את מלכותו, ולשוב אחר כך לירושלים ולכס המלכות.

היכולת הזו, היא לא דבר פשוט. מלך המאבד את מלכותו באמצעות מרד, ועוד מרד פנימי של בנו, לא תמיד ימצא את הכוחות לשוב חזרה.

יש הנופלים ואינם קמים.

ודוד – הוא זה, שמלמד אותנו לקום אחרי הנפילה, להתגלות אחרי הכיסוי, ולהופיע אחרי שנעלמנו.

דוד יודע לשהות במקום הזה של הריק, של האין, של החושך.

להיות שם, ולא לאבד את העשתונות.

לדעת שזהו תהליך, שיש מטרה ודרך, יש כיוון.

ומה בהפטרה שלנו?

בפרק אותו נקרא השבת, יונתן מגלה באופן ודאי, את מה שדוד כבר אמר לו. הוא מגלה ששאול החליט להרוג את דוד.

הוא מגלה זאת, כמה סמלי, בסעודת ראש חודש, בה נפקד מקום דוד.

דוד באותה תקופה, הוא הלבנה המכוסה, שאינה מתגלה עדיין.

התקופה הזאת בחייו של דוד היא מן המורכבות שהיו לו.

הוא כבר יודע שהוא אמור להיות המלך, אבל הוא חי בצדו שאול, שהוא הוא המלך המכהן.

ממש הלבנה המכוסה, המחכה להתגלות שלה.

ומה ההפטרה הזאת מלמדת אותנו?

ישנן הפטרות של חגים, ישנן הפטרות של שבתות מיוחדות (שקלים, זכור, פרה, החודש ועוד), ויש הפטרה אחת שהיא של מחר.

היא מלמד אותנו לחיות בתוך הכיסוי, להיות באותם רגעים שקודמים למלכות.

רגעי החושך, בהם שום אור אינו מתנוצץ.

ימים שיש בהם רק תקווה, בלי שום ביטוי מעשי.

היא מלמדת אותנו לשהות במקום המיוחד הזה שנקרא "מחר חודש"

היא מלמדת אותנו את כוחה של מידת המלכות.

היא מלמדת אותנו להיות דוד.

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.