כי תבוא תשע"ח - בערתי הקודש מן הבית

פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות התלויות בארץ, ובראשם- מצוות הבאת הביכורים. בהמשך, עוסקת התורה במצוות וידוי מעשרות. "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.  וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹקָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". מצווה זו נקראת וידוי מעשרות, אך בשונה מהוידוי המוכר לנו- וידוי זה אינו עוסק כלל בעבירות ובחטאים, אלא להיפך- בסיכום חיובי של האדם, שמצהיר כי עמד בכל הדרישות הקשורות במצוות המעשר.

מה מלמדת אותנו פרשיה זו, לגבי עניינו של הוידוי בכלל?

מבאר הרב קוק (עין אי"ה, מסכת מעשר שני ה', ט"ו): "כשם שצריך שיהיה מוטבע באדם גודל עוצם חובתו בעבודת ד', בעשות הטוב וקדושת המעשים והדרכים, והיישרת הדיעות והמדות בציור בהיר מאד, עד שיבורר לו שאם גם יהיה משתדל בכל כוחו לרדוף אחר הטוב והצדק, בכל זאת רחוק הדבר הוא שיצא באמת ידי חובתו הגמורה. ועל כן, כך היא מדתן של צדיקים- שהם משקיפים על עצמם כמקצרים בצדקה ומעשים טובים, על כן הם רחוקים מגאוה ומסובלים בענות צדק. עם כל זה, אין טוב לאדם שמדה זאת תפעול עליו יותר מדי, עד שתדריכהו (-תמנע ממנו) מנוחה, ותגזול ממנו שֹשֹונו ושמחתו ושלות נפשו, בהשגתו בשכל, בתורה ובכל מדה טובה ומעגל טוב".

חשבון נפש, הוא דבר נצרך וחשוב. חשבון נפש על הכשלונות והעבירות, חשוב גם הוא, מאין כמוהו, כדי לרומם את האדם וליישר דרכיו. אך כמו בכל דבר טוב וחשוב, יש לשמור על איזון ודיוק גם במצוות וידוי. אדם שמתרגל לראות רק את החלק החסר שבעבודתו, עלול לשקוע לעצבות ולחולשה, שיעכבו אותו מלתקן את הטעון תיקון.

ממשיך הרב: "על כן נתנה לנו התורה דרך להערה, שצריך האדם שישמח גם כן,לפעמים, גם בביטוי שפתים- על מעשה הטוב אשר עשה. וכפי המידה הראויה לחזק לבבו בעבודה, ולשמח נפשו בפעלי יושר כתורה וכמצווה, ראוי שימצא בנפשו קורת רוח, וימלא שמחה ושלוה, ולא יהיה תמיד בעיניו כרשע וכמקצר גם במקום שיצא באמת ידי חובתו. על כן, כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העוונות, כן יש גם כן תועלת, לפרקים קבועים... לעבדי ד', ישרי דרך, גם כן בוידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו ויחזק אורחות חייו בדרך ד'... וללמד על הכלל יצאה תורה במצות וידוי, שלא יפליג האדם עצמו לדון תמיד את נפשו לכף חובה, ולמצוא עצמו חייב ובלתי ממלא חובתו, גם במקום שהוא ממלא אותה, כי אם ידון על עצמו גם כן בקו האמת, בעין פקוחה לדעת את מעשהו, למצוא קורת רוח ושמחת לב במעשה הטוב, ואז יתבררו לו דרכיו לדעת גם כן את חלקי הרע שבהם, למען יסור מהם ביותר אומץ, בהיותו מעריך את שמחת לבבו בגלל הטוב, וצערו ועצבונו ונפילת רוחו בגלל הרע. ע"כ דרוש לנו וידוי המצות לפרקים לחזק לבבינו אל דרך ד', כמו שדרוש לנו וידוי הפשעים למען סור מוקשי רע".

וידוי המעשרות, מבטא את הצורך לערוך חשבון נפש חיובי, מפרק לפרק, על ההצלחות וההישגים שלנו בעבודת ה'. הדגשת ההצלחות, מעניקה לנו ביטחון ביכולתנו להמשיך ולהתעלות, ומאפשרת לנו לראות את הכשלונות במבט מאוזן ובפרופורציה נכונה.

במיוחד בתקופה זו, של סיום שנה ותחילתה של שנה חדשה, עלינו לערוך חשבון מאוזן, במישור הפרטי ובזה הלאומי, כדי שאכן "תחל שנה וברכותיה".

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.