ראה תשע"ח - בנים אתם לה' אלוקיכם

פרשת "ראה" עוסקת, בעיקרה, במעלת ישראל וסגולתם. מעמד הברכה והקללה, איסור עבודה זרה, הזיקה אל המרכז הרוחני- "המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו", מאכלות אסורות ועוד.

במרכזה של הפרשה, מצווה התורה: "בנים אתם לה' אלוקיכם. לא תתגודדו, ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה, מכל העמים אשר על פני האדמה".

בהבנת מעמדם של ישראל כבנים לה', לעומת מקומם של שאר אומות העולם, מבאר הרב קוק (אורות הקודש ג', עמ' ס"ז): "השכל האלוקי הוא שכל יוצר, שיש לו פועל בכל מילואיו, ושכל הברואים הוא שכל מצייר, שאיננו יכול כי אם להציג לפניו את מה שישנו. הקרבה האלוקית מקנה לנבראים את סגולתו של השכל האלוקי, ולפי ערך קרבתו האלוקית- כך גדל כח יצירתו... ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי, ומגלם אותו במעשיו, באמנות לכל פרטיה, מסתגלים לו כל העמים אשר תחת כל השמים, אבל סגולה אלוקית של שכל יוצר- זאת היא הפליאה של סגולת ישראל, שהיא מבדלת אותו מן העמים כולם בעליוניות כזאת, שכל הבדל סוגי לא ידמה לו".

ההבדל שבין ציור ליצירה, הוא ההבדל שבין התנהלות בתוך מציאות החיים לבין ניהול החיים. האדם נברא בתוך תנאי שטח מסויימים, ונדרש להתנהל בהתאם. ישראל נבראו כדי לשדד מערכות, כדי לשנות את המציאות מיסודה, ולהשפיע באופן פעיל על סדרי בראשית עצמם. זהו היסוד לדברי חז"ל "אין מזל לישראל"- ישראל אינם נתונים למציאות, ביכולתם להתעלות אל "מעל השמש", ולשנות את המציאות- הרוחנית, ובהתאם לכך- גם הגשמית.  

ממשיך הרב: "והולכים אנו דרך ארוכה מאד, דרך מעלות ומורדות, גלויות וגאולות, עד שנבוא לאותו גמר הצביון של הופעת נשמתנו בהיגמרה בכללנו ובפרטנו, אלוקים אתם ובני עליון כולכם, בעלי נשמה יוצרת, פועלת בציורה על כל היקום, כדוגמא של מעלה...נשמת ישראל נשמה יוצרת היא, לא רק מציירת, נשמה אלוקית, אשר אור אלוקים חי בקרבה, אלוקים אתם ובני עליון כולכם, בנים אתם לד' אלוקיכם.

נשמת כל העמים היא רק מציירת, מסדרת, אוצרת ומנתחת. לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו, ד' צבאות שמו, ולא נקרא צבאות כי אם על שם ישראל, שהם צבאות ד'.

וכי יגלה אור ד', ומהר ציון אור חדש יאיר על אפסי ארץ, יבינו כל הגויים, כי לא יתכן להדמות לבני אל חי, בסגולתם העצמית. אבל אושר גדול יהיה אז לאנושיות עד כמה שתוכל לחקות את אור עולם זה, את מעין חיים זה, עד כמה שתוכל להטיל אל תוכה מנטפי נהרי פלגיו. ונלוו גוים רבים אל ד', והיו לי לעם, וידעת כי ד' צבאות שלחני אליך, ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם, הס כל בשר מפני ד' כי נעור ממעון קדשו. ד' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ."

גם במישור הפרטי, בהלכות אבלות, מתגלה מעלתם של ישראל. איסור "לא תתגודדו" ואיסור קרחה על מת מבטאים את הפרופורציה הנדרשת מיהודי, גם במציאות נוראה ואיומה של אובדן ואבל. מי שחי "מעל השמש", יכול, ונדרש, לבטא זאת גם בהתנהלותו כאן, מתחת השמש.

יה"ר שנזכה לראות עין בעין באור ה', אותו מתאר הרב בדבריו, ומתוך כך יראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו, אמן.

שבת שלום ומבורך!

לע"נ הבחור המתוק אריאל דרסינובר ז"ל, אחיה הצעיר של מוריה תבדל"א (בוגרת מחזור ט'), שנקטף השבוע בדמי ימיו ערב חתונתו. בבניין ירושלים ננוחם.   

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.