פינחס תשע"ח - את בריתי שלום

פרשתנו, פרשת פינחס, פותחת בברית השלום לה זוכה פינחס בן אלעזר. "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן, אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו, ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוקיו, ויכפר על בני ישראל".

כיום, המושג שלום זוכה לפרשנות מאד מסויימת. השלום נתפס, הן במישור הלאומי והן במישר האישי, כנכונות לוותר ולהתפשר על הערכים, למען השקט והשלווה.

ננסה לבאר באופן עמוק יותר את המושג שלום, במשמעות אותה נתנה התורה למושג זה, בדרכו של הרב קוק (עין אי"ה, שבת א', עמ' 8):

"יסוד השלום, הוא שתהיה מגמת הפנים של כל רצון פרטי הנמצא במציאות, משתווה עם החפץ הכללי, שנובע מהתכלית הכללית של כל המציאות כולה".

שלום, מלשון שלמות. כדי שהמציאות כולה- הרוחנית והמוחשית, תהיה הרמונית ושלמה- עלינו לגלות את המכנה המשותף לכל הפרטים, הנראים לעיתים כסותרים, ומתוך כך יאחד השורש המשותף את כל הענפים הנפרדים. אחדות זו, תאיר בכל פרט ופרט את האור היסודי, הכללי, ותחבר את הפרטים כולם למכלול שלם. לפיכך, שלום דורש הבנה עמוקה של המניע, היסוד העמוק, שעליו יושב הבניין כולו.

ממשיך הרב: "וזהו יסוד השלום, כי היפך השלום בא תמיד מסיבה שהפרטים אינם מתאימים כאחד, בחפצם הפרטי, אל התעודה הכללית. ואם כל איש פרטי, או סיעה פרטית, תאמר שחפצה הוא בתיקון הכללי, וגם חברתה, המתנגדת לה, ככה תאמר- בא אמנם יסוד הניגוד, מפני הפרטיות הנמצאת בכל אחת, שאינה מכרת את הכלל כולו בכל זהרו ושלמותו".

השלום האמיתי אינו מבטל את הצדדים והגישות השונות, אלא מחבר את כל הענפים אל התכלית הכללית. לכן, אין שום סיכוי להגיע לשלום מתוך שטחיות. הנמכת הערכים- לא רק שלא תביא לשלום, אלא בדיוק להיפך- לניתוק והפרדה.

מסיים הרב: "והדרך להביא את הכלל כולו אל אותה התעודה, שמונחת בו, ויוצאת ממנו לכל פרטיו- אינה באה כי אם על ידי אור התורה האלוקית, שהיא ברכת השלום היחידה בעולם, ואין עז אלא תורה, שנאמר 'ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'."

במקום אחר, מרחיב הרב יותר בעניין זה של אחדות ההפכים, המביאה אל שלום אמת: "והכלל, כי אין ראוי לאבד כל כשרון וכל שלמות, כי אם להרחיבו ולמצוא לו מקום. ואם תראה סתירה ממושג למושג- בזה תבנה החכמה ביתה. וצריך לעיין בדברים, איך למצוא את התוך הפנימי שבמושגים, שבזה יתיישרו הדברים, ולא יהיו סותרים זה את זה, וריבוי הדעות, שבא על ידי השתנות הנפשות והחינוכים- הוא הוא המעשיר את החכמה והגורם הרחבתה".

לכן, מובן מדוע דווקא פינחס, בקנאותו, הוא זה שזוכה לברית שלום. גם אליהו הנביא, שעל פי חז"ל בא משורש נשמתו של פינחס, נשלח לבשר את בשורת הגאולה, כפי שנקרא בהפטרת השבת. "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם". דווקא אליהו הנביא, בקנאותו ובנאמנותו לאמת- יכול לחבר את נפשות ישראל, בנים ואבות, אל שורשם, ולהשיב את ישראל, בנאמנות, אל מקומם ותפקידם הראוי.

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.