קרח תשע"ח - כל העדה כולם קדושים

פרשת קרח, שרובה ככולה עוסקת במחלוקת קרח ועדתו, מלמדת אותנו על חשיבות הגבולות בין תחומים במציאות, ובעיקר בין הקודש והחול.

קרח טוען כלפי משה רבנו: "כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'?!"

לכאורה, טענתו זו של קרח, נכונה. הרי כל יהודי נושא צלם אלוקים, בכל יהודי יש נשמה אינסופית- ואם כן, מדוע יש צורך בתיווך ובהפרדה בין מדרגות שונות בישראל?

הרב קוק מבאר (אורות, עמ' ל"ב), כי טענת קרח, היא המשך לטענת קין, והיא גם ההשראה לטענת הנצרות. "הקריאה של כל העדה כולם קדושים, ובתוכם ה', היתה קריאה לועגת לכל תוכן הקודש, ולכל הרוממות וההכרה התוכית, עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת... הקריאה אל כל העמים, השקועים בכל רפש הטומאה, בכל מעמקי הרשע והבערות, בתהומות החושך היותר מחרידות 'הנכם כולכם קדושים, אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשווה'- זאת היא הקורחות האנושית, שהיא הקינות החדשה".

ההבלטה של השורש הקדוש שבאדם ובמציאות, משמשת לעיתים ככיסוי לרצונות שפלים ולהפקרות מוסרית. כאשר הסגולה האנושית תופסת מקום בלעדי בהערכה העצמית של האדם, ובהערכת המציאות שלו- פוחתת מאד החשיבות של הבחירה המעשית בטוב, של המוסר והמידות בפועל. הדבר עלול להביא לחברה מופקרת, המדברת גבוהה גבוהה על קדושה והשגות רוחניות, אך רחוקה כרחוק מזרח ממערב ממושגים אלה.

ממשיך הרב: " העולם צריך שיכיר, כי לא בהגה אחד, באמירת אמונה מתוארה לבדה- די לאדם לעוף לגן עדן, וכל אוצר הרעה, הרצח והתיעוב, יכול להישאר בעינו... יכיר האדם וידע, כי כל עמלו צריך שירוכז לטוהר הנפש... אז, יבורר לכל, כי סגולת הקודש איננה סגולה זולה, שיכולה להינטל בכל ידיים מסואבות, כי אם סגולה העולה בעמל נורא, במסירות נפש קבועה, ועל ידי זכות נחלת קודש של אבות לבנים, נושאי עולם באהבה, ושומרים דרך ה' בכל עוז".

הלקח העולה מעניינו של קרח, הוא כי אי אפשר להגיע לקרבת אלוקים בן רגע. השייכות העקרונית לקודש דורשת פרנסה יומיומית, עבודה קשה של חיבור בין השאיפות לבין כלים מעשיים, שיוכלו להכיל אותן באופן אמיתי וארוך טווח.

בסוף הפרשה, מתוארת הדרך הנכונה להתקשר אל הקודש. מצוות נתינת תרומה ומעשר ללוי ולכהן- מחברת את האדם מישראל אל המשכן- אך בצורה מבוקרת ואחראית, דרך הכהנים והלויים השומרים משמרת הקודש. הלויים והכהנים יודעים וחשים, שהם פועלים מטעם האומה כולה ומכוחה, ובהתאם גם רואים עצמם כמחוייבים לשולחיהם.

גם אנו צריכים להתאמץ ולאזן בין הרצוי למצוי, בין השאיפה הכללית להתקדמות לבין ראיה מפוקחת של מקומי כרגע, בין הרצון לחסד לבין המחוייבות לגבורה, להדרגה ולהתקדמות איטית ושיטתית- הן בלימוד התורה והן בחיי המעשה.

יהי רצון שנזכה כולנו לקרבת אלוקים כפי מדרגתנו האמיתית וללא דמיונות, ומתוך כך נזכה לשמחה שלמה בעבודת ה' שלנו, ובהתקדמות אל עולם ערכים שלם יותר, במישור הפרטי והכללי, אמן.

שבת שלום ומבורך!

 

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.