בחוקותי תשע"ח - שתהיו עמלים בתורה

פרשתנו, פרשת בחוקותי, מסיימת את ספר ויקרא- חומש השראת השכינה במשכן ותורת הכהנים. בפרשה, מבוארות בפירוט ההשלכות הלאומיות של הליכה בחוקות התורה, ולעומת זאת- של מאיסה בחוקות אלה.

מפתיע ומעניין הפירוש שמעניקים חז"ל להליכה בחוקות ה'. רש"י מבאר, בשם המדרש: "אם בחוקותי תלכו- שתהיו עמלים בתורה". מדוע דוקא העמל בתורה הוא הביטוי להליכה בחוקות ה'?!

ננסה להעמיק בעניין זה, לאורו של הרב קוק. הגמרא במסכת ברכות מתארת את התהליך שעובר הלומד עד לשלב בו הוא זוכה לראות ברכה בעמלו. "אמרי דבי ר' ישמעאל- מאי בכתיב 'כי מיץ חלב יוציא חמאה'? במי אתה מוצא חמאה- במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה". מדוע צריך להקיא כדי לזכות לחמאה?

מבאר הרב (עין אי"ה ברכות ב', עמ' 391): "כי על ידי היגיעה ועבודה שכלית, מתעלה האדם למידות נעלות, ולהיות נוטה אל השכל ואל כל דברי קודש באהבה וחפץ לב, והלימוד פועל עליו להיות כולו נתון ומסור ללימודיו". העמל והמאמץ בלימוד התורה, יוצר שינוי פנימי באדם. לא עוד מפגש אינטלקטואלי בלבד, אלא התמסרות מלאה לתוכן ולמהות הפנימית של הדברים. היגיעה בתורה משנה את המאזן הכולל של האדם- שכל, רגש ודמיון, והופכת את כולו לאישיות אחרת.

ממשיך הרב: "על כן, תצא מהלימוד שעל ידי היגיעה דווקא, עומק ההבנה והידיעה הברורה, עם הפעולה הרצויה לעבודת ה' ויראתו, וכל טהרת המידות. אבל הלימודים הנכנסים באופן קל, בלא יגיעה ועבודה כבירה, ישארו לעולם שטחיים וקפואים, עומדים מחוץ לנפשו של האדם הפנימית, ופועלים מעט על מעשיו ועל רגשי לבבו".

האדם בנוי מגוף ונשמה, שני הפכים המשמשים יחד. התורה, מתאימה מאד לנשמה הטהורה, לצלם האלוקים שבנו. הגוף, החלק החומרי, הגשמי- לא מתאים בפשטות לגובה האלוקי והאצילי של התורה. זהו בדיוק רצון ה' מאיתנו- שנצליח לרתום את הגוף וחומריותו, אל הערכים הרוחניים שנטע הקב"ה בעולמו, אל התורה.

לכן, כדי להצליח במשימה זו- עלינו להתייגע ולפרוץ את הגבולות החומריים שבנו. רק במאמץ מיוחד נזכה לרתום את כוחות הגוף אל השורש הנשמתי. זוהי תמצית תפקידנו בעולם. כך התורה, שמתאימה מאד לנשמה, תתאים גם לגוף, ותחבר את האדם כולו להיות מואר ומאיר באור ה'.

ממשיך הרב: "על כן, חמאה של תורה, הברור והמובחר שבה, העיקרי, המחוור בעומק רעיון ושֹוּם שכל, והמרבה אומץ הנפש, ביראת ה' ודרכי קודש- במי תמצא? רק במי שנתגדל על עבודת התורה בעמל, וקנה אותה בדרכים כבושים, שעל ידי יגיעה ועבודה רבה, שעמדו לו להתרחק מן הילדות וכל געגועיה, לבלתי קנותם בדרך של שעשועי ילדים... וכמו שיקוץ הגדול במזונו של היונק, עם כל קלות עיכולו ומהירות השגתו- כן יקוץ המתרגל ביגיעה ועבודת עיון, ששמח בזה, והוא כל תענוגו ומשוש נפשו, בלימודים הנקנים כולם על ידי דרכים קלים, אבל עם זה- הם מחוסרי עומק, וכח רושם חזק בנפש".

אדם לעמל יולד. המטרה לשמה באנו לעולם היא להופיע את האלוקות כאן, בחיים הטבעיים והפשוטים. לכן, כדי לחבר עולמות, לאחד בין האינסוף האלוקי למוגבלות האנושית, אנו צריכים להיות מוכנים לעמול ולהתאמץ. כך נזכה לחקוק בנו, באופן שלם, את חוקי ה' יתברך, ומתוך כך- לזכות לכל הברכות הכתובות בפרשה, במישור הפרטי והכללי.

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.