אמור תשע"ח - מילה זו מילה

פרשת אמור, אותה נקרא אי"ה בשבת זו, עוסקת כל כולה בחיבור שבין שמיים וארץ.

כל הפרשיות בפרשת אמור, נוגעות כולן בעניין זה. הכהנים, הקרבנות, המועדים, המנורה ולחם הפנים, וגם פרשיית המקלל- כולן סובבות סביב החיבורים הנדרשים בין קודש וחול. תפקידם של הכהנים הוא לחבר עולמות, לקשר בין ישראל לאביהם שבשמיים- בעבודת המקדש והקרבנות, בהובלה הרוחנית של העם ובטיפול באלה שיצאו מן המחנה- טמא, מצורע, אישה סוטה. תפקיד הקרבנות- לחבר עולם גשמי ורוחני, השראת שכינה ע"י עבודת קירוב בין דרגות הבריאה השונות- דומם, צומח, חי- אל מקום השכינה. המועדים- מבטאים את הקדושה שבזמן, "מקדש ישראל והזמנים". המנורה ולחם הפנים, יחד עם כל כלי המקדש- מבטאים את החיבור והקדושה שבמקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם.

לכן, מובן מדוע נקראת הפרשה בשם זה. כח הדיבור, הוא הכח המתווך בין המחשבה למעשה, בין הרוח לחומר. הדיבור הוא ההמחשה הרוחנית ביותר של כח המחשבה שבאדם. מתוך כך, ברור עד כמה חשוב לדייק את הדיבור, ולהופיע דרכו חיבור ולא פירוד- חיבור בין עולם הערכים להופעה המעשית בפועל.

בסיום הפרשה, מופיעה פרשת המקלל, שהשתמש בכח זה, בדיוק לכיוון ההפוך. המקלל משתמש בכח הדיבור כדי לגדף, להפריד ולזלזל בעולם הקודש, ולפיכך מובן גם דינו- "ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה, וירגמו אותו אבן". לאדם כזה, המפריד ומסכסך, המחלל את קדושת הדיבור, אין מקום במחנה.

ננסה להרחיב מעט בערכו של הדיבור, בפרט בעם ישראל, ובצורך, החשוב כל כך, לדייק ולהשתמש בו למטרתו האמיתית.

מבאר הרב (שמונה קבצים, קובץ ח', מ"ד): "כח הדיבור הישראלי בא ממקור המחשבה האצילית, ופועל את פעולתו במציאות, וכח הדיבור הנכרי- הוא רק מצייר את המציאות".

הדיבור בעם ישראל אינו דיבור תיאורי, אלא דיבור יוצר. עם ישראל נברא מתוך מגמה לחבר עולמות, ולכן לא נוכל להסתפק בהשלמה עם המציאות כפי שהיא, בפעולות בתוך המסגרת של ההווה. עם ישראל נברא על מנת לשנות את המציאות, לתקנה ולעדנה, וכלי העבודה המרכזי להשגת מטרה זו, הוא כח הדיבור.

במקום אחר, כותב הרב (אורות הקודש ג', עמ' רפ"ח): "בחוץ לארץ אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל הערך של הדיבור, ובבית המקדש הערך של המחשבה. מפני קדושת בית המקדש המתנוצצת בארץ ישראל... מתגלה קדושת המחשבה בכל ארץ ישראל, וגם בזמן הזה יש קצת רושם ממנה, כי קדושתן אף כשהן שוממין.

ובחוץ לארץ מתגלות התנוצצות קטנות של אלו הערכים...מפני הצפיה הגדולה לתשועת ד', לבניין הארץ, ולשיבת ישראל לארץ ישראל, ולבניין בית המקדש, הקשורה בליבן של ישראל.

לכל מי שמצפה יותר לישועה, ערכי הדיבור והמחשבה מתגלים לו ביותר, ומעטרים את ערכי המעשה שלו".

ככל שנזכה לחיות בעולם רוחני ואידיאליסטי יותר- כך הדיבור שלנו יקבל משמעות גדולה יותר. הדיבור נובע ממקום פנימי באדם, ולכן תיקונו ועידונו נובע, אף הוא, מהשורש הרוחני והנפשי שלו.

במיוחד בימים אלה, בהם אנו אבלים על מות תלמידי רבי עקיבא, ועל חורבן עולם התורה- עלינו להשתדל מאד לנהוג כבוד אמיתי זה בזה- מתוך הבנת ערכו הרוחני של האחר, ומתוך כך גם הערכה, בדיבור ובמעשה, לתרומתו של הזולת לפסיפס הכללי, המרהיב, של עם ישראל.

שבת שלום ומבורך!    

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.