שמות תשע"ח - לכל איש יש שם

פרשת "שמות", הפותחת את החומש השני, המכונה בפי חז"ל "ספר הגאולה", עוסקת בקושי השעבוד במצרים, לאחר פטירת יוסף ואחיו. עם ישראל נאנק תחת עבודת הפרך, זועק לקב"ה לישועה, ומשה נשלח לבשר לישראל על האור שבקצה המנהרה, אור שמתעמעם ומחשיך לקראת סוף הפרשה, כאשר משה ואהרן מגיעים לפרעה ולו זו בלבד שלא מושיעים את ישראל, אלא ההיפך הגמור- השעבוד מחריף ומעמיק.

במדרש, אנו למדים על הזכות שעמדה לישראל, גם בחושך הגלות, ובעטיה נגאלו: "ג' מידות טובות היו בידן של ישראל המצרים, ובזכותן נגאלו- שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ושגדרו עצמן מן העריות".

ראוי לשים לב, שדווקא בפרשה זו, הנקראת "שמות", מתוארת לידת משה, מושיען של ישראל, באופן אנונימי לחלוטין. "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה, ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו, ותיקח לו תיבת גומא, ותחמרה בחימר ובזפת, ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה ייעשה לו...ותאמר אחותו אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותניק לך את הילד?  ...ותלך ותקרא את אם הילד...ויגדל הילד, ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן, ותקרא את שמו משה, ותאמר: כי מן המים משיתיהו ".

לא לחינם מעלימה התורה את שמות הדמויות המעורבות בלידתו וילדותו של משה רבנו, מושיעם של ישראל. נראה כי זוהי אחת מתוצאות הגלות- מחיקת השמות וטשטושם. הגלות אינה רק במישור המעשי. היא באה לידי ביטוי גם בזה המנטאלי, כאשר אדם מאבד את זהותו.

מבאר הרב קוק: "על ידי מעשים רעים, ונטיות עכורות, מתחשכת אורה של הנשמה, ומעיינה נכבש, והאדם סופג לו את רוחניותו מכלים אחרים, מרשמי חוץ, של עולמים, ספרים, נפשות ומעשים".

ככל שהאדם נופל במעשים רעים ובמידות רעות, הוא מתרחק מעצמיותו, ונאלץ להשלים את החסר לו ממקורות זרים. זהו מחיר החטא במישור הפרטי, וזהו גם מחיר הגלות במישור הלאומי.

ממשיך הרב: "אז התוכן הפראי של הגוף מתגבר, בצורה של שממון ושל הריסה, והאדם הולך בלא כח לפני רודפיו. איבד אז את היסוד, הצינור המשפיע לעצמיותו ממקור החיים המיוחד לו, את הפסוק שלו, את האותיות של שמו שבתורה...ענן השכחה החשוך סובב את מלוא קומתו, ואת שמו לא ידע".

אט אט, שוכח האדם את שמו, מתכחש לעצמיותו ומאבד את המודעות לכוחו האמיתי, המקורי.

כיצד, בכל אופן, ניתן לחזור ולמצוא את השם האמיתי שלי? כיצד ניתן להאיר את אור הגאולה בגלות האכזרית ביותר, גלות האדם מעצמיותו?

מבאר הרב במקום אחר: "ואם ימצא בקרבו מגרעות ופגמים כאלה, שאינם הולמים עם שמו הטוב- יידע שעצם שמו תלוי הוא בסגולת נשמתו מצד עצמיותה, ומאחר שיש לו חלק טוב של סגולה שמיימית...יידע איך להוקיר את המתנה העליונה, ואיך להגן עליה שלא תתקלקל, ואיך לפתחה כדי שתצא מן הכח אל הפועל, לפי העושר הגדול הצפון בתוכה".

החזרה מגלות השם תלויה בהבנת הסגולה הפנימית שלנו, בהבנת כוחנו האמיתי, המקורי. לעיתים אנו נדרשים להתעלם מרעשי הרקע החיצוניים, כדי שנזכה לשים לב באמת לקולות העדינים הנובעים מתוכינו. עלינו להקדיש זמן וכוחות להתבוננות פנימית עמוקה ונקיה, כדי שאכן נזכה לפעול מתוך נאמנות לעצמיותנו.

יה"ר שנזכה לעמוד על השמות הפנימיים שלנו, לא לשנות אותם ולא לטשטשם, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה, בפרט ובכלל, אמן.

שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.