ויגש תשע"ח - ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף

השבת, פרשת "ויגש", מתרחש המפגש המחודש והמרגש עד מאד בין יוסף ואחיו, מפגש שבעקבותיו מתחילה, למעשה, גלות מצרים, עליה הובטח אברהם בברית בין הבתרים.

לאורך הפרשה, בולט הקשר המיוחד בין יוסף ליהודה. יהודה היה זה שבעקבות דבריו ליעקב נשלח בנימין למצרים. יהודה היה זה שמתוך נאומו התוודע יוסף אל אחיו,יהודה הוא זה שנשלח כ"כח חלוץ" אל יוסף כדי לסלול את הדרך להגעת משפחת יעקב כולה אל ארץ גושן.

על הקשר המיוחד שבין יהודה ליוסף נקרא בהפטרת השבת, בנבואת יחזקאל המפורסמת. "ואתה, בן אדם, קח לך עץ אחד, וכתוב עליו 'ליהודה ולבני ישראל חבריו', ולקח עץ אחד, וכתוב עליו 'ליוסף, עץ אפרים, ולכל בית ישראל חבריו'. וקרב אותם אחד אל אחד, לך לעץ אחד, והיו לאחדים בידיך".

בעניין זה, של החשיבות העצומה בחיבור שני הכוחות הללו בעם ישראל, כח יהודה וכח יוסף, מרחיב הרב קוק.

"הנה מתחילה, הוכנו שני כוחות כלליים, בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל. יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלוקים לפליטה גדולה, להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר...שהוא מורה על הצדדים שיש יחס שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומכל מקום ידע קדושתו. ויהודה, מיוחד לכח ישראל המיוחד, 'היתה יהודה לקדשו'. ועל ידי קיבוץ שני הכוחות יחדיו, היו שניהם מתעלים- הכח החומרי מתעדן ומתקדש מצד קרבתו אל הקדושה המיוחדת לישראל, והכח הרוחני מתחזק ומתאמץ בכח חיים מלא ואדיר, כדי לגלות הודו ותפארתו על ישראל, עד שקרני הודו היו מאירים גם כן על כל העולם כולו."

המצב האידיאלי בישראל, הוא בשילוב הכח הרוחני המיוחד לישראל, אותו מייצג יהודה, עם הכח המעשי, המאיר לאומות כולן, אותו מייצג יוסף. אך, לדאבון לבנו, לא תמיד נשמרה ההרמוניה בין יהודה ליוסף.

"אמנם, עוונותינו הטו אלה, שנתחלקה מלכות בית דוד, וכל אחד מן הכוחות השניים, שהיו ראויים להתאחד דווקא, התחיל להתפתח בפני עצמו, כאילו דבר אין לו עם משנהו, ומזה יצא מה שיצא, להפסד כללי לשני העניינים בעוונותינו הרבים. אפרים, שנוסד על ידי ירבעם...פנה לגמרי מהקדושה העליונה המיוחדת לישראל...ויהודה, בחסור לו הצד המעודדו בחומריותו, היה צריך להשלמה רוחנית גדולה ואדירה, שתספיק להמציא גם כן את הצד החסר, החומרי, וכיוון שלא עלה למדרגה זו- נתבזבז הכח הרוחני גם כן, עד שלא החזיק מעמד...והנה, כל זמן שנדמה, מפני הפירוד השורר בגלות, ששני הכוחות הם באמת נפרדים זה מזה, עד שמי שנחלץ והגביר את הצד הכללי באומה, נעשה בעוונותינו הרבים צר ואויב לתורה ולקיום המצוות, וכן מי ששם מגמתו ליסוד ההתייחדות הישראלית, נעשה על ידי זה עצמו מתנגד ומפריע לכל תיקון חומרי כללי- על ידי זה מעבר מזה(-בצד המעשי) נעשים פרצים, ומעבר מזה(-בצד הרוחני) מתגלה חולשה ועצבות ודכאות לב".

זו המשימה החשובה ביותר בדורנו, דור התחיה. החיבור בין עולם הרוח לחיי המעשה, הוא זה שיבסס את הופעת השכינה בפועל, ויאפשר לבנות מחדש את הקומה של "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

אנו מייחלים, ומשתדלים לפעול, כדי לחבר את עץ יוסף ועץ יהודה, חיבור שמתבטא בין השאר בתפילתנו על משיח בן יוסף שיחיה ולא ימות, כדי שנוכל לראות את תהליך התחיה הלאומית כמשולב עם התחיה הרוחנית, כפי שגם מתנבא יחזקאל: "הנה אני לוקח את בני ישראל מבין הגויים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב, והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכולם למלך, ולא יהיו עוד לשני גויים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד...ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם...והיה משכני עליהם, והייתי להם לאלוקים, והמה יהיו לי לעם. וידעו הגויים כי אני ה', מקדש את ישראל, בהיות מקדשי בתוכם לעולם".

שבת שלום ומבורך!   

          

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.