לך לך תשע"ח - חסד לאברהם

בפרשת לך לך אנו פוגשים באישיותו המופלאה של אברהם אבינו, אברהם העברי, עליו דורשים חז"ל שהיה מעבר אחד של העולם, כאשר כל העולם כולו מעברו האחר. בתחילת הפרשה, נגלה הקב"ה לאברהם, ומצווה אותו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה."
הציווי האלוקי מאד בהיר וחד משמעי. התנתקות מוחלטת מכל עברו של אברהם- הגיאוגפי, החברתי והמשפחתי, על מנת לפתוח פרק חדש בהיסטוריה העולמית- הופעת ישראל, גוי אחד בארץ.
עם זאת, לכל אורך הפרשה מופיע נסיון מתמשך של אברהם לאגוד ולאסוף נשמות נוספות למטרה אליה הוא צועד- לוט, "הנפש אשר עשו בחרן", אליעזר, ישמעאל, ואפילו אנשי סדום, עליהם יתפלל אברהם בפרשה הבאה.
אברהם, איש החסד, מעוניין להאיר ולתקן את האנושות כולה, לאסוף את כל יושבי ארץ סביב האמונה בקב"ה והמוסר האלוקי אותו הוא מצווה להפיץ בעולם. בכל פעם מחדש, הקב"ה מצמצם כביכול את אברהם ומדגיש את הרצון האלוקי להקים אומה נבחרת דווקא מזרעם של אברהם ושרה. "כי אם אשר ייצא ממעיך- הוא יירשך". "ונתתי לך, ולזרעך אחריך, את ארץ מגורך- את כל ארץ כנען, לאחוזת עולם, והייתי להם לאלוקים".
ננסה להעמיק באישיותו זו של אברהם אבינו, לאור דברי אור האורות, הרב קוק(אורות, עמ' קס"ט):
"רחבות הלב, שבאה לפעמים להכניס את העולם כולו, כל האנושיות כולה, בכלל החיבה המתגלה לישראל, היא צריכה בדיקה. כשההכרה של הקודש המצוין, אשר לסגולת ישראל, עומדת בצביונה, ומתוך בהירותה מתפשטת החיבה והאהבה בעין טובה על כל גוי ואדם יחד- זוהי מידתו של אברהם אבינו, אב המון גויים, 'ונברכו בך כל משפחות האדמה- ובזרעך'."
הרצון להאיר ולרומם את העולם כולו, רצון טהור הוא. עם ישראל נברא כ"אור לגויים", כדי להאיר את האנושות, ואת המציאות כולה, באור הצדק, היושר והמוסר. הרב מדגיש, כי הפניה לתיקון העולם חייבת להגיע כשלב שני, לאחר ההכרה בסגולת ישראל כנושאים את דגל הקודש בעולם.
ממשיך הרב: "אבל יש, שיסוד התרחבותה של חיבה זו באה מתוך כהות הרגש, והאפלת אור הקודש של הכרת הסגולה הישראלית העליונה- ואז היא ארסית, ותוכן פעולתה הוא מלא הירוס נורא, שצריך להתרחק ממנו כמפני שור המועד".
כאשר הרצון להרחיב את המעגל ולהתקשר אל האנושות כולה, מגיע מתוך טשטוש הזהות הישראלית המיוחדת- הדבר יוצר בלבול נורא בעולם בכלל, ובהבנת מקומו של הקודש בפרט.
יסוד זה, קשור למבט הרחב של היחס בין הקודש והחול. רק מתוך אחיזה איתנה ביסודות הקודש- ניתן להאיר את החול באור מדוייק ומרומם. המילה "חול" היא, במקרה זה, משורש ח.ו.ל- החלה של הקודש בעולם הטבעי. כאשר מתנתקים מיסוד הקודש, ורואים את עולם החול כערך בפני עצמו, מתפספסת ההזדמנות לרומם את החול, ואז המילה "חול" היא משורש ח.ל.ל- חלל, ריקנות.
לכן, רק מתוך "לך לך", מתוך ההתנתקות המנטאלית, ולעיתים אף המעשית, מהשייכות אל העולם הכללי, ניתן לבנות בסיס איתן שיאיר את המעגלים כולם באור של אמת.
עיקרון זה קיים, כמובן, גם במישור הפרטי. לעיתים יש צורך להקדיש תשומת לב רבה לעולם הפנימי, לבניין האישיות הפרטית, כדי שנוכל להאיר ביתר שאת ויתר עוז את הכלל כולו, בשלב בו נהיה בשלים לכך. עלינו להתבונן היטב, האם הרצון המקנן בתוכינו להתפרס ולהרחיב את המבט למעגל הרחוק יותר, נובע מחוסן פנימי או, חלילה, מפיזור נפשי ובסיס מעורער.
יהי רצון שנזכה לדבוק במידתו של אברהם אבינו, של עין טובה וחסד כלפי האנושות כולה, מתוך יסודות איתנים של תורה, אהבת ה' ואהבת ישראל אמיתית, אמן.
שבת שלום ומבורך!

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.