בהעלותך תשע"ח - להודיע שבחו של אהרן שלא שינה

פרשת בהעלותך פותחת בציווי הקשור במנורה. "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". בהמשך, מפרטת התורה, לכאורה בהרחבה יתירה, את יישומו של הציווי. "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה". מדוע לא להסתפק בניסוח כמו "ויעש כן"?

מבאר רש"י: "להודיע שבחו של אהרן, שלא שינה". גם פירושו זה של רש"י, דורש התבוננות. מה השבח בכך שאהרן לא שינה, וכי זו הפעם הראשונה בה אהרן הכהן מקיים את ציווי ה' כלשונו, ללא שינוי?!

אלא, מבאר ה"שפת אמת": "יש לפרש, כי עשה מעשה המצווה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד. כי דרך כל אדם - שבהתחלה מתעורר לטוב, אחר כך נשכח ממנו, וצריך לחפש התעוררות באופן אחר תמיד... לזאת נאמר על אהרן שלא שינה". החידוש הגדול נעוץ ברעננות של אהרן הכהן הגדול במעשה הטבת הנרות, גם לאחר שנים רבות - באותה התלהבות והתרגשות כמו בפעם הראשונה. מוסיף ה"שפת אמת": "וממילא בא לו תמיד השגות חדשות, כמו שנאמר 'אם שמוע בישן- תשמע בחדש'."

כיצד הקביעות במעשה המצווה ובתחושה הנלווית אליה, יוצרות השגות חדשות?

מבאר הרב קוק (עין אי"ה ברכות ב', עמ' 185): "חיבוב ידיעת התורה אפשרית בשני אופנים: האחד - מצד ערך התורה ושלמותה, והשני - מצד חשק כל ידיעה (-סקרנות), שהוא בטבע האדם. והנה, הוא תנאי מיוחד לתורה, שתהיה האהבה אליה מצד אהבתה וערכה הקדוש, על כן- גם דברים ישנים, שכבר שמע, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ורק אז ישמע גם כן בחדש, שיערה עליו הקב"ה רוח להשכיל גם כן דברים חדשים, ויהיה כמעיין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, כחוק העוסק בתורה לשמה. 'אם שמוע בישן' - שהוא מורה שהשמיעה היא מאהבת התורה, 'תשמע בחדש' גם כן. 'ואם יפנה לבבך' מן הישן, ולא תאבה (אלא) רק לשמוע חדשות, שהוא אות שאהבת התורה, מצד ערכה המרומם והנעלה, נאבד מרגש נפשך, ונשאר רק החלק הגס של אהבת ידיעות חדשות - 'שוב לא תשמע', כי לגס נפש כזה - לא תיטיב התורה פניה, ולא יתקבלו על לבבו ענייני התורה, וסופו שיאבד גם כן החשק הראוי אפילו לערך ידיעות חדשות, כי רוצה ה' את יראיו".

הרצון לשמוע דברי תורה, גם דברים ישנים, שאינם מספקים את יצר הסקרנות של האדם - מעיד על קשר עמוק יותר לדבר ה', לרצון פנימי בקרבת אלוקים, ומתוך כך - גם הדברים עצמם נחקקים עמוק יותר בנפש האדם. היכולת לחוות חוויה רוחנית שגרתית, פעם אחר פעם, ללא שחיקה ושעמום - מעידה על הבנת אמיתית של ערכה של תורה. זו הערובה שהדברים ישארו רעננים ומלאי חיות, גם לאחר שנים רבות.

זהו שבחו של אהרן הכהן, שזכה להיטיב את הנרות בהתלהבות עצומה, יום אחר יום.

יהי רצון שנזכה גם אנו, להיות מחוברים לשורש האלוקי שבתורה ובמצוות, ומתוך כך - "לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה", אמן.

שבת שלום ומבורך!     

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.