במדבר ושבועות תשע"ח - בשם אלוקינו נדגול

זכינו השנה, וחג השבועות, זמן מתן תורתנו, מחובר לקדושת פרשת במדבר, פרשת הדגלים, הפותחת את החומש הרביעי בתורה - חומש הפקודים. ננסה לחבר את הדברים, לאורו של הרב קוק.

המדרש (במדבר רבה פרשה ב') מתאר את ההתרגשות הגדולה שליוותה את ישראל במתן תורה, כאשר הם ראו את מלאכי השרת, פמליא של מעלה, יורדים אל הר סיני. "בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים, והיו כולם עשויים דגלים דגלים. כיוון שראו אותם ישראל- התחילו מתאווים לדגלים. אמרו: ולוואי כך אנו נעשים דגלים כמותם... אמר להם הקב"ה: מה נתאוויתם לעשות דגלים? חייכם שאני ממלא משאלותיכם, מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל, ואמר למשה: לך, עשה אותם דגלים כמו שנתאוו".

יש להבין, מה ההתלהבות הגדולה מעניין הדגלים? מדוע הדבר מתואר בחשיבות כה גדולה, כאשר האירוע שאמור לרגש באמת, הוא מתן התורה עצמה, ולא ההופעה של המלאכים?!

אלא, הדגל אינו סממן טכני בעלמא. הדגל מבטא את השייכות והקשר ההדוק אל המגמה אליה מכוונים מעשי האדם. זהו ביטוי למודעות גבוהה אודות עולם הערכים מתוכו אנו חיים ומתפקדים ביום יום. כאשר האדם נושא דגל, הוא יכול, ביתר קלות, להופיע את החזון הארוך והרחוק שלו, בתוך הפעולות הקטנות והשגרתיות.

כך כותב הרב קוק בטקס הכנסת דגל הגדוד העברי לבית הכנסת "החורבה" (מובא בספרו של ידידי הרב ארי שבט "להרים את הדגל"): "הדגל האידיאלי שלנו, לקוח הוא, ביסודו העתיק אצלנו, מהאצילות הנשמתית אשר זרחה עלינו בשעה הגדולה, אשר לא היתה כמוה בהתולדה האנושית כולה, בעת אשר באה לנו, לכל עמנו, בצאתו מעבדות לחירות, אותה ההתגלות הקדושה, אשר ממנה קרני אורה הולכים וזורחים לכל התבל כולה, בעת אשר קבלנו את האוצר הקדוש, תורת ה' התמימה, שניתנה לנו לאור עולם, בעדנו ובעד כל העמים אשר תחת שמי ה'".

הדגל מבטא את הסגולה, את המטרה הגבוהה אליה כולנו שואפים. הדגל מורם אל על, "נס" משמעו גובה, כדי שגם בשעות בהן איננו רואים בפועל את התגשמות חזוננו נצפה אל הדגל ונסדר מחדש את מעשינו לאור המטרה הארוכה והנצחית שלנו.

ממשיך הרב: "הכרנו שיש לנו נשמה לאומית גדולה, קדושה ומיוחדת, שאנו נאמנים נצח לדגלה, ושכל חיינו מסורים לטיפוחה, לשמירתה בעוצם טהרתה, לנצור מכל משמר את כל סגולותיה".

מה המשמעות של הדגלים השונים שהניפו המלאכים? ממשיך הרב: "ועדי עד אנו עומדים תחת ההשפעה הקדושה של השעה הנצחית ההיא, אשר שמענו בה כולנו את קול אלוקים חיים מדבר אלינו מתוך האש, מתוך רבבות קודש, וצבאות מלאכי עליון, העשויים דגלים דגלים. הכרנו שעושר חיים מגוון מאד ישנו בעולם הרוחני הנאצל, ששם הוא מקור החיים, והעושר המגוון, השונה מאד בכל מערכה ומערכה ממערכות הקודש... וכל גדוד וגדוד מגדודי קודש אלה - הוא דוגל בדגל קדשו".

בתוך האור העליון של השראת השכינה, מניף כל מלאך את הדגל הייחודי שלו, את הזווית המיוחדת אותה הוא נדרש לבטא במכלול האור האלוקי. על כל מלאך לשמור על הנקודה המיוחדת לו, כדי שהשכינה הכללית תופיע באופן שלם.

מסיים הרב: "ושאיפה קדושה ונצחית זו, היא אשר נותנת לנו כח רוחני כל כך נשגב, לשמור את דגל סגולתנו העצמית, אשר על ידה רואה בנו כל העולם הגדול את הפליאה היחידה, שאף על פי שנתפזרנו בין עמים רבים, ונתרחקנו מעל אדמתנו זה הרבה מאות בשנים - הננו עומדים חיים וקיימים ברוחנו העצמי, קשורים בקשרים רעננים אל ה' אלוקי ישראל, ותורתו הקדושה אשר הנחילנו".

הדגל מעניק לנו את היכולת להיות נאמנים לעצמיותנו, גם אם המרחק בפועל בין עצמיות זו לבין התגלותה בפועל, גדול לעיתים.

גם אנו, בחג מתן תורתנו, צריכים לרענן את הדגל האמיתי שלנו, את עולם הערכים שלשמו אנו פועלים, ומתוך כך - נאיר גם את השגרה היומיומית באור הנצח, באור התורה.

שבת שלום וחג שבועות שמח!          

אנא הקפידו על שפה נאותה, לא כל התגובות תתפרסמנה.