0
0
יעקב אבינו חוזר מחרן לא"י ובדרכו מתכונן הוא לקראת הפגישה עם אחיו עשיו. ההכנה שלו נעשית בג' דרכים ידועות: דורון, תפילה ומלחמה. מה אנו לומדים מכך לחיינו?
בתחילת הפרשה אנו נפגשים עם החלום "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ". נשאלת השאלה: מה הקב"ה ברר ליעקב במחזה הסולם?
בפרשת השבוע נולדים ליצחק ולרבקה תאומים שעל מערכת היחסים העתידית ביניהם מעידה כבר התרוצצותם-התגוששותם ברחם אימם.
בפרשתנו מופיעה המילה שדה פעמיים. פעם אחת כאשר אברהם קונה את מערת המכפלה ובפעם השניה כאשר יצחק יוצא לשוח בשדה. האם יש קשר בין שני שדות אלו?
אברהם אבינו היה אדם טוב, אבל מן הסתם היו אנשים טובים גם לפניו, וגם בתקופתו היו קיימים ודאי אנשים טובים נוספים. מה ייחודו?
"לך לך מארצך..." רש"י: ולמה לא גילה לו (מיד לאיזו ארץ ילך)? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. כאשר אדם מחפש דבר מה וטורח בחיפושו ומשתוקק אליו זמן רב, הדבר מתחבב עליו.
נח, כפי שמופיע בסוף פרשת בראשית עוד לפני שהוא מתואר כצדיק, מצא חן בעיני ה'. לכאורה מתוארת כאן החלטה שרירותית שאינה תלויה בעשיה או אי עשיה של נח עצמו, שהרי עדיין התורה לא מתארת את צדקתו של נח עד לתחילת פרשתנו. אך הבה ונעיין בביטוי זה – "למצוא חן".
אנו רואים בחז"ל יחס של כבוד ללבוש. כיצד זה יתכן אם הוא תוצאה של חטא אדם וחוה?
שירת האזינו מקפלת בתוכה עבר, הווה ועתיד. מבריאת העולם ועד הגאולה השלימה...
למרות שאנחנו מדברים על כך שהרעיון שלנו בעולם הזה זה לקדש את הגוף ולקדש את החומר, אבל אין אפשרות לקדש את החומר הזה אם לא יהיה יום אחד בשנה שבעצם אנחנו רק עם הנשמה.
פרשת כי תבוא פותחת בשני נושאים דומים. האחד מצוות ביכורים והשני מצוות ביעור מעשרות. מעניין להעמיק ולראות ששתי המצוות עוסקות בנתינה ובשתיהן מתווספת אמירה למצווה.
מה הקשר בין מצוות זכירת עמלק למצוות המידות הסמוכה לה?
השבת אנו פותחים את ספר דברים, משנה תורה, ובו נאום הפרידה הארוך של משה מישראל. נאומו של משה נפתח בסדרה ארוכה של תוכחות לישראל, חלקן ברמז וחלקן אף במפורש, דבר שמעורר תמיהה. האם כעת, ערב פטירת משה, זהו העיתוי המתאים להזכיר לעם ישראל את עוונם?
מסתבר שאין עוד פרשה בה מופיעים שמות כה רבים של מקומות שונים כבפרשתנו...
לאחר הניצחון על מדין, מצווה התורה לחלוק את השלל בין אנשי הצבא לשאר ישראל, כאשר לאחר החלוקה- אנשי הצבא מפרישים, מהמחצית אותה קיבלו, אחד מחמש מאות לאלעזר הכהן. שאר ישראל, שזכו למחצית מהשלל- מפרישים אחד מחמישים ללויים שומרי משמרת משכן ה'. מדוע?
מהן התכונות החיוניות ביותר למנהיג עם ישראל, בעבר ובעתיד? בהיותנו מאמינים בביאת המשיח, מוטלת עלינו החובה (אם לא, לפחות הסקרנות) לברר איך כל אחד מאתנו יזהה אותו כגואל? מהם אותם הצדדים שיוכיחו באופן ודאי שהפעם מדובר על משיח צדקנו? האם אותה קביעה יכולה להאיר את חיינו היום יומיים, במעגלים קטנים יותר: משפחה, שכונה, קהילה...?
"מַה טוֹבוּ אוֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - מסביר רש"י שהכוונה לבית המקדש. מה משמעותו בדורנו, כשהוא אינו בנוי?
על חילופי המנהיגים בין המסע במדבר לכניסה לארץ ישראל.
המחלוקת של קורח ועדתו באה בעיתוי מפתיע. הציווי על הכהונה הגדולה של אהרון התרחש עוד לפני חטא המרגלים, אם כן, למה התעכב קורח עם טענותיו על המינוי הזה עד עכשיו?
על הדומה והשונה בהנהגת יהושע וכלב מול המרגלים.
"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר ציוה ד' את משה" - מפרש רש"י: להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. מה החידוש בכך?
מדברי הרב חרל"פ בעניין ההשתדלות בקבלת התורה ובלימודה בלילה הקדוש שלפנינו.
על הדרך ממצרים לארץ ישראל ועל המעבר מחומש ויקרא לחומש במדבר.
עיון בהפטרת "מחר חודש" לקראת ראש חודש אייר הבעל"ט.
על חמץ רוחני וגשמי, שלי ושל אחרים.
מהי הלשון "וְנִטְמֵתֶם"? מה השפעת העבירות עלינו? ואיך קשורות פרשיות שמיני ופרה?
השבת אנו זוכים לפתוח את החומש השלישי, חומש ויקרא, הנקרא בפי חז"ל "ספר הקרבנות". בספר זה, נעסוק בליבה הפנימית של האומה- בהשראת השכינה במשכן, מקום בו נפגשים ונושקים שמיים וארץ.
תרומה-תצווה-ויקהל-פקודי - על הדרך להגיע אל היעד...
פרשות ויקהל-פקודי הן החזרה המעשית של תכנון המשכן המופיע בפרשות תרומה-תצווה. לכאורה היה מספיק לסכם את העשיה באופן כללי. למה יש חזרה? למה אין סיכום קצר כמו בבריאת העולם?
פרשת כי תשא פותחת במצווה של נתינת מחצית השקל המלמדת אותנו שאין שלם יותר מחצי.
מדוע מזבח הקטורת מוזכר בנפרד משאר הכלים? מה ענינה של הקטורת? ואיך זה קשור לברכת הריח?
בפרשתנו אנו עוברים מהאירועים הגדולים של יציאת מצרים ומתן תורה לבניית המשכן.
בסוף הפרשה חוזרת התורה לעסוק במתן תורה, ומענין שבפרשיות שעוסקות במתן תורה יש הרבה ביטויים של שמיעה וראייה. מדוע גם לראות וגם לשמוע? מדוע לא הסתפק ה' רק בלהגיד את עשרת הדברות (כמו שאמר את שאר התורה- דרך משה) או רק בלהראות את הדברות?
"מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת הכלה" - משמע שהקב"ה כבר הקדים לצאת לקראתנו ומשה רבינו מוציא אותנו אח"כ, לקראת הקב"ה. מדוע חשוב לתורה לתאר את המפגש המקדים הזה? מה הוא טומן בתוכו?
לאחר קריעת הים שהיתה התגלות מופלאה של גודל אהבתו של הבורא לישראל ושל יכולתו הבלתי-מוגבלת קשה מאד להבין את תלונות העם המופיעות בהמשך הפרשה.
בזמן שמשה מודיע לפרעה על מכת בכורות הוא מציין את הזמן שבו היא תתרחש: "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם". למה ציין משה את השעה המסובכת הזו?
למה יציאת מצרים היא יסוד האמונה? מה היתה מטרת המכות? למה הגאולה אז היתה ניסית ומה זה אומר על הגאולה בימינו?
"וַיַּרְא ה', כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" - מה הביא להתגלות הראשונית של ה' למשה, אדון הנביאים ומהו הלימוד שלנו מתוך כך?
כתוב בספרים ששמה של הפרשה מורה על מהותה, ואם כן היינו מצפים שהפרשה תעסוק בחייו של יעקב, אך בעיון קצר נגלה שרוב הפרשה עוסקת בפרידה מיעקב אבינו, ברכותיו ומותו.
בפרשתנו יורד עם ישראל לגלות מצרים הקשה והאכזרית. יעקב מבין שזוהי ירידה לגלות וחושש...
בשבת זו, שבת חנוכה, אנו זוכים השנה להארה מיוחדת במינה: חיבור בין קדושת השבת לקדושת ישראל, המתבטאת ביכולתנו לקדש את החודשים ואת הזמנים. לא לחינם גזרו היוונים על השבת ועל ראש חודש...
על חשיבות השלום בין אדם לחבירו והדרך להגיע אליו.
סיפור מכירת הבכורה וגניבת הדעת לכאורה, של יצחק ע"י יעקב, קשה מאד, בקריאה ראשונית. נדמה שיעקב היה צריך לרמות על מנת לזכות בברכת יצחק. מלבד השאלה כיצד יעקב רימה, נשאלת השאלה מה ערך יש בברכה שהושגה שלא כדין? האם הברכה האלקית חלה גם מבלי שהמתברך ראוי לה?
אחד מהיעודים של אברהם אבינו, ושל עם ישראל כולו, הוא להיות מקור ברכה לאנושות כולה. אברהם, איש החסד, דואג לצרכים הגשמיים של הסובבים אותו, כגון הכנסת אורחים, תפילה על סדום ועוד. אולם, דאגתו ותרומתו של אברהם לסביבה היא גם בהשפעתו הרוחנית והמוסרית. אחד מהנושאים בהם עלינו ללכת בדרכו של אברהם וללמד את הגויים הוא המשפחה.
הפרשה פותחת בציווי שהקב"ה מצווה את אברהם, אך למעשה כבר בסוף פרשת נח כתוב: "ויקח תרח את אברם בנו...ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען..." (בראשית יא, לא). זאת אומרת שהציווי הגיע לאחר שכבר למעשה אברהם ומשפחתו התחילו את המסע אל הארץ.
מעיקרי האמונה להאמין שלמעשינו יש משמעות רבה, שלכן על כל מעשה טוב שעשינו ועל כל פעם שבה בחרנו בטוב, ואפילו מדובר בדבר קטן ביותר, אנחנו מקבלים שכר. ולהיפך, ח"ו, על כל מעשה לא טוב שנעשה ועל כל בחירה לא טובה שנבחר ח"ו, נקבל עונש.
השפת אמת בדבריו על שמחת תורה מסביר את הקשר העניינים שבין המילים שמסיימות את התורה- "לעיני כל ישראל", לבין תחילת פרשת "בראשית"- "בראשית ברא אלוקים..."
במרכזה של פרשת "האזינו" עומדת השירה, המאחדת ומחברת את דברי ימי ישראל מהיותם לעם, דרך הגלות והייסורים, ועד לגאולה השלמה. שירת "האזינו" היא העוגן עליו נשען עם ישראל בשעותיו הקשות ביותר, בשנות הגלות הארוכות.
פרשת "וילך" מתארת את יומו האחרון של משה רבנו בעולם הזה, ואת הצוואה אותה הוא מותיר למשרתו הנאמן יהושע בן נון, "נער, לא ימיש מתוך האוהל". הביטוי בו משתמש משה פעם אחר פעם, הוא "חזק ואמץ". גם ביחס לאויבים יושבי ארץ ישראל, מצווה משה את ישראל...
פרשת "ניצבים", פרשת הברית הנצחית בין הקב"ה לעם ישראל, היא הפרשה המבטאת, יותר מכל, את הסגולה הישראלית, המעניקה ביטחון ללא סייג ביחס להשגת התכלית האחרונה. "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך... ושבת עד ה' אלוקיך, ושמעת בקולו... ושב ה' אלוקיך את שבותך, וריחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה... והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, וירישתה, והטיבך, והרבך מאבותיך. ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך, לאהבה את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, למען חייך".
פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות התלויות בארץ, ובראשם- מצוות הבאת הביכורים. בהמשך, עוסקת התורה במצוות וידוי מעשרות. "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ, וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹקָי, עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". מצווה זו נקראת וידוי מעשרות, אך בשונה מהוידוי המוכר לנו- וידוי זה אינו עוסק כלל בעבירות ובחטאים, אלא להיפך- בסיכום חיובי של האדם, שמצהיר כי עמד בכל הדרישות הקשורות במצוות המעשר.
פרשת "כי תצא" משופעת במצוות רבות, יותר משבעים במספר. ביניהן, כמה וכמה העוסקות בענייני נישואין ומשפחה- אשת יפת תואר, דיני ירושה, הנהגות החתן בשנה הראשונה, גירושין וייבום.
פרשת שופטים עוסקת, רובה ככולה, בסדרי ההנהגה הלאומית, ובראשם- מנגנון ההנהגה הרוחנית בישראל.
פרשת "ראה" עוסקת, בעיקרה, במעלת ישראל וסגולתם. מעמד הברכה והקללה, איסור עבודה זרה, הזיקה אל המרכז הרוחני- "המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו", מאכלות אסורות ועוד. במרכזה של הפרשה...
פרשתנו, פרשת עקב, פותחת בשבחה של ארץ ישראל. "כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ".
בפרשתנו, פרשת ואתחנן, מובאת אחת הפרשיות החשובות בתורה- קבלת עול מלכות שמיים, ומצוות אהבת ה', פרשיה אותה קבעו חז"ל כחלק מרכזי בתפילה.
בפרשתנו, פרשת דברים, נאומו האחרון של משה רבנו, ערב הסתלקותו. ספר דברים כולו מביא את נאומו זה של משה רבנו, נאום שהחל בא' בשבט והסתיים בפטירתו בז' באדר.
פרשתנו, פרשת מטות-מסעי, פותחת בענייני נדרים, בכח הדיבור של האדם והשפעתו על המציאות. גם בהמשך הפרשה, מתוארת הנקמה במדיין, הקשורה, כמובן, לתיקון עצת בלעם המדייני, שניסה להחטיא את ישראל בפיו.
פרשתנו, פרשת פינחס, פותחת בברית השלום לה זוכה פינחס בן אלעזר. "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן, אמור: הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו, ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוקיו, ויכפר על בני ישראל".
השבת, בפרשת בלק, אנו מתוודעים להשגחת ה' עלינו, ולשמירתו אותנו, כנגד כל המקטרגים והמשטינים עלינו.
בפרשתנו, פרשת חוקת, מתרחש אחד האירועים המשמעותיים בדברי ימי ישראל. משה, אהרן ומרים, המנהיגות העליונה של עם ישראל- מפנים את מקומם. אהרן ומרים מסתלקים לבית עולמם, ועל משה נגזרת הגזירה שלא להכניס את ישראל לארץ הקודש.
פרשת קרח, שרובה ככולה עוסקת במחלוקת קרח ועדתו, מלמדת אותנו על חשיבות הגבולות בין תחומים במציאות, ובעיקר בין הקודש והחול.
בפרשת שלח, פוקד את עם ישראל אחד המשברים הגדולים בתולדותיו- חטא המרגלים, המאיסה בארץ חמדה, שגררה אחריה בכיה לדורות- עיכוב של ארבעים שנה בכניסה לארץ, וכל החורבנות והצרות שארעו לאבותינו ולנו במהלך ההיסטוריה ביום הנורא, יום תשעה באב.
פרשתנו, פרשת בחוקותי, מסיימת את ספר ויקרא- חומש השראת השכינה במשכן ותורת הכהנים. בפרשה, מבוארות בפירוט ההשלכות הלאומיות של הליכה בחוקות התורה, ולעומת זאת- של מאיסה בחוקות אלה.
פרשת "בהר סיני", אותה נקרא אי"ה בשבת זו, פותחת במצוות השמיטה.
פרשת אמור, אותה נקרא אי"ה בשבת זו, עוסקת כל כולה בחיבור שבין שמיים וארץ. כל הפרשיות בפרשת אמור, נוגעות כולן בעניין זה.
השבת אנו קוראים את פרשות אחרי מות-קדושים, שתי פרשות המרוממות אותנו אל מדרגת הקדושה. פרשת אחרי מות עוסקת בעיקר בגבולות הנדרשים כדי לגשת אל הקודש באופן מדוייק ונכון...
פרשות תזריע-מצורע, עוסקות, רובן ככולן, בנגע הצרעת. חז"ל ראו את נגע הצרעת כתופעה רוחנית, כדרך לפלוט ולהרחיק מהאדם קלקול ערכי, מוסרי וחברתי.
פרשת צו, ממשיכה בפירוט הקרבנות השונים, ובאופן ההקרבה למעשה. בראש הקרבנות- מתואר קרבן העולה. "זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה, על המזבח, כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו".
ספר ויקרא, בו אנו זוכים השבת לקרוא, עוסק, רובו ככולו, בעבודת הכהנים בבית המקדש. פרשת השבוע מתארת בפרוט רב את רוב סוגי הקרבנות- תודה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם.
השבת, אנו זוכים לסיים את ספר שמות, ספר הגאולה, בתיאור השראת השכינה בתוך בני ישראל באופן קבוע.
בפרשת כי תשא, אנו מתוודעים, בין השאר, למעלתה וקדושתה המיוחדת של השבת.
אנו קוראים בשבת זו את פרשת "זכור", ומקיימים בכך מצוות עשה מדאורייתא של זכירת מחיית עמלק. מצוות עשה זו דורשת מאיתנו התבוננות: מדוע כל כך חשוב לזכור את מעשה עמלק?
לאחר מעמד הר סיני, בו זכו ישראל להתגלות קולקטיבית ישירה, אך חד פעמית, של הקב"ה, מגיעות פרשיות המשכן המשרטטות את המתווה להשראת שכינה קבועה ורצופה. "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
לאחר השיא הרוחני של מעמד הר סיני, כפי שמתואר בפרשת יתרו, אנו צוללים בפרשת משפטים אל פרטי הפרטים של חיי המעשה. עבד עברי, דיני נזיקין, שומרים- הם רק חלק קטן מהנושאים ההלכתיים הסבוכים בהם עוסקת פרשתנו.
בפרשתנו, מגיע עם ישראל אל הר סיני, שם מתרחש מעמד מכונן וייחודי בעל משמעות אדירה לדורות- התגלות אלוקית והשראת שכינה על אומה שלמה. מעמד זה מאמת באופן סופי ומוחלט את נבואת משה...
עם ישראל יוצא ממצרים. לאחר מאתיים ועשר שנות גלות, ולאחר שעבוד נורא, רוחני וגשמי, יוצאים בני ישראל מעבדות לחירות, וצועדים אל הלא נודע.
בפרשת "בא" מגיעה לקיצה גלות מצרים, לאחר מאתיים ועשר שנים. הציווי על אכילת קרבן פסח, "ואכלתם אותו בחיפזון", מתאר את האוירה הכללית של בני ישראל ביציאת מצרים- אוירה של חיפזון, מהירות ושינוי חד מעבדות לחירות.
פרשתנו, פרשת "וארא", נשלח משה אל פרעה על מנת להוציא את בני ישראל ממצרים, כאשר ברקע משבר אמון חריף וקיצוני בין משה עצמו לבני ישראל.
פרשת "שמות", הפותחת את החומש השני, המכונה בפי חז"ל "ספר הגאולה", עוסקת בקושי השעבוד במצרים, לאחר פטירת יוסף ואחיו. עם ישראל נאנק תחת עבודת הפרך, זועק לקב"ה לישועה, ומשה נשלח לבשר לישראל על האור שבקצה המנהרה...
פרשתנו, פרשת ויחי, חותמת את ספר בראשית, ספר הבריאה והאבות. כאשר נפרד יעקב אבינו מבניו, לפני מותו, הוא מברך כל אחד ואחד מהם בברכה הראויה לו.
השבת, פרשת "ויגש", מתרחש המפגש המחודש והמרגש עד מאד בין יוסף ואחיו, מפגש שבעקבותיו מתחילה, למעשה, גלות מצרים, עליה הובטח אברהם בברית בין הבתרים.
פרשת מקץ מתארת את עלייתו המופלאה שליוסף הצדיק, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, מתחתית הבור אל פסגת המלוכה במצרים.
פרשת "וישב", העוסקת בדמותו המופלאה של יוסף הצדיק, מציגה בפנינו את סיפורה של האומה הישראלית המתהווה, בשתי קומות.
בפרשתנו, פרשת "וישלח", שב יעקב מהגלות הארוכה בבית לבן הארמי, אל ארץ ישראל. לאחר המפגש עם עשיו, מפגש אשר חרף החששות שקדמו לו, הסתיים בשלום ובאחווה, ממשיך יעקב בדרכו ומגיע אל פאתי העיר שכם, שם הוא קונה את חלקת השדה- קרקע שלימים תהיה מקום קבורת יוסף הצדיק.
פרשתנו, פרשת "ויצא", יוצא יעקב למסע ארוך, מסע ממנו ישוב לאחר עשרים שנה בבית לבן הארמי, חמוש בכוחות מעשיים ובכישורים להנהיג את בית ישראל.
בפרשת תולדות, אנו פוגשים את הדור השלישי לאומה הישראלית- יעקב אבינו, בחיר האבות. לידת יעקב ועשיו, מכירת הבכורה ליעקב ובהמשך הפרשה- ברכתו של יצחק ליעקב.
שמה של פרשת השבוע, פרשת חיי שרה, אותה נקרא בעז"ה השבת, נשמע מעט אירוני. בפרשה אנו נפרדים משני הדמויות המרכזיות בחיי האומה- אברהם ושרה, אשר נפטרים לבית עולמם. מדוע, אם כן, נקראת הפרשה דווקא בשם זה?
בפרשת "וירא" אנו ממשיכים לעסוק בדמותו המופלאה של אברהם אבינו, איש החסד. אברהם, שמסר את כל כולו לקריאה בשם ה' ולהופעת אור המוסר, הצדק והחסד על כלל האנושות, מוצא את עצמו נלחם בכל כוחו להצלת אנשי סדום, הרעים והחטאים.
בפרשת לך לך אנו פוגשים באישיותו המופלאה של אברהם אבינו, אברהם העברי, עליו דורשים חז"ל שהיה מעבר אחד של העולם, כאשר כל העולם כולו מעברו האחר.
בפרשת נח אנו מתוודעים לאחד מרגעי השפל הגדולים בהיסטוריה העולמית, אם לא הגדול שבהם. כבר בסיומה של פרשת בראשית, מתארת התורה את השבר...
בסימנא טבא, אנו מתחילים שוב מבראשית. כבכל שנה, אנו מנסים לראות את האור שבפרשת השבוע, דרך פרשן אחד, במשך כל השנה. השנה, נשתדל אי"ה להתבונן בפרשה על פי האור המיוחד של אור האורות, מרן הראי"ה קוק זצ"ל.
פרשת בהעלותך פותחת בציווי הקשור במנורה. "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". בהמשך, מפרטת התורה, לכאורה בהרחבה יתירה, את יישומו של הציווי. "ויעש כן אהרן, אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה ה' את משה". מדוע לא להסתפק בניסוח כמו "ויעש כן"?
פרשת נשא עוסקת, רובה ככולה, במקרי קצה בחברה. צרוע, זב, טמא לנפש, מועל בקודשים, אישה סוטה, נזיר, ולבסוף - ברכת הכהנים לישראל. "כה תברכו את בני ישראל, אמור להם: יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
זכינו השנה, וחג השבועות, זמן מתן תורתנו, מחובר לקדושת פרשת במדבר, פרשת הדגלים, הפותחת את החומש הרביעי בתורה - חומש הפקודים. ננסה לחבר את הדברים, לאורו של הרב קוק.
וספרתם לכם פרשת אמור עוסקת כולה בחיבור שבין העולם הרוחני לגשמי, כפי שמתבטא בכח הדיבור המחבר בין המחשבה למעשה...
אשה כי תזריע וילדה זכר השבת נקרא את פרשת "תזריע", העוסקת כולה בטומאה וטהרה, של יולדת ומצורע. השבוע אנו זוכים לחגוג 69 שנות גאולה, בהקמת מדינתנו האהובה, מדינת ישראל....
ונטעתם כל עץ מאכל השבת נקרא את פרשות "אחרי מות-קדושים", בהן מדריכה אותנו התורה כיצד לזכות לקדושה, במישור הפרטי ובמישור הכללי. פרשת "אחרי מות" עוסקת בדיוק הנדרש מהבאים אל הקודש, ופרשת "קדושים" עוסקת בעיקרה במצוות בין אדם לחבירו, שהן הדרך להתכלל בכלל ישראל קדושים....